רכב הלחימה זו מערכת נשק חדשה שלא נושאת חי"ר פורק ולכן הוא לא נחשב כנגמ"ש, הוא גם לא נושא תותח בקליבר 105 מ"מ או יותר ולכן הוא לא נחשב כטנק, רכב הלחימה הוא למעשה החוליה החסרה בין הנגמ"ש לבין הטנק.
הכוחות המשוריינים בצה"ל צריכים להיות בנויים בשיטה שנקראת: High/Low Mix Forces
וזה אומר שהטנקים ורכבי הלחימה יעבדו ביחד כאשר הטנקים הם המרכיב הגבוה ורכבי הלחימה הם המרכיב הנמוך, רכבי לחימה ונגמ"שים גם כן יעבדו ביחד כאשר רכבי הלחימה הם המרכיב הגבוה והנגמ"שים הם המרכיב הנמוך.
כל רכבי הלחימה יותקנו על גבי המרכב של טנקי T-72 שנרכוש מרוסיה וממזרח אירופה, כל טנקי הT-72 שנרכוש יעברו לרוסיה שתשדרג אותם ע"י החלפת המנוע הישן בן 840 כ"ס למנוע חדש בן 1130 כ"ס, החלפת תיבת ההילוכים הידנית בתיבת הילוכים אוטומטית והחלפת המזקו"מ הישן בחדש. שידרוגים אלו ואחרים נעשים כיום ע"י רוסיה במטרה להביא חלק מטנקי הT-72B שברשותה לרמת T-72B4.
הצריח AU-220M נושא תותח 57 מ"מ, מקלע מקביל וטילי נ"ט.
בנוסף לשידרוגים אלו, טנקי הטי-72 צריכים לעבור מספר שינויים נוספים שיתאימו אותם להיות רכבי לחימה. גם שינויים אלו יעשו ברוסיה והשינויים הם:
החלפת הצריח הישן עם תותח ה-125 מ"מ, בצריח חדש שנקרא AU-220M שנושא תותח 57 מ"מ עם טעינה אוטומטית ומקלע מקביל.
התקנת "יחידת לחימה מודולרית"- יל"מ
התקנת כלי נשק בעמדות הלחימה.
2.1 הצריח AU-220M ותותח ה-57 מ"מ.
נחליף את הצריח של הT-72 בצריח אחר שנקרא AU-220M (ראה תמונה למעלה), צריח זה נושא תותח אוטומטי בקליבר 57 מ"מ, מקלע מקביל בקוטר 7.62 מ"מ ויכול לשאת טילי נ"ט כפי שרואים בתמונה. לתותח ה-57 מ"מ טווח של 14 ק"מ, קצב אש של 80-120 פגזים בדקה, משקל הפגז הוא כ-6.7 ק"ג כולל רש"ק ששוקל כ-2.8 ק"ג. לפגז מהירות לוע של 1,020 מטר/שנייה. הצריח מותקן מעל קרוסלה של פגזים שמכילה בין 80 ל-100 פגזים. (ראה תמונה למטה) הצריח אינו מאוייש ומופעל מהתובה.
תותח 57 מ"מ מותקן בצריח AU-220M מעל מחסנית עגולה שמחזיקה כ-80 פגזים.
אם רוסיה ו/או ישראל יפתחו פגזי חץ, פגזים עם מרעומים חכמים ופגזים עם ביות לייזר לתותח ה-57 מ"מ ובנוסף לזה יותקנו על הצריח טילי נ"ט של רפא"ל או חימוש משוטט, אזי לא תהיה מטרה שרכב הלחימה לא יוכל להשמיד.
רק להזכיר ישראל פיתחה תותח 60 מ"מ ותחמושת חץ לפני שנים רבות עבור צילה וארצות הברית פיתחה פגזים מונחים לכתם לייזר עבור תותחי ה-57 מ"מ של הצי האמריקאי.
הטווח הארוך של התותח הוא הרבה מעבר לטווח היעיל של טילי הקורנט ואם יהיו רחפנים בשמיים שיוכלו לאתר את משגר הקורנט ולשלוח את נק. הציון לרכב הלחימה, הוא ירה לנקודה זו 5 פגזים בלבד שיפזרו 40,000 רסיסים מעל המטרה שישמידו את הצוות ואת המשגר, גם אם הטיל שוגר לפני שהגיעו פגזי ה-57 מ"מ, אזי גשם הרסיסים ישמיד את המשגר, הקשר בין המשגר והטיל יאבד והטיל יפגע באדמה.
2.2 "יחידת לחימה מודולרית"- (יל"מ)
רוסיה צריכה לייצר ולהתקין מאחורי הצריח של תותח ה-57 מ"מ מבנה שאני קורא לו "יחידת לחימה מודולרית" (יל"מ). יחידה זו היא למעשה ארגז תחמושת גדול שעליו יותקנו 3 עמדות נשק, היל"מ יותאם למידות החלק האחורי של הצריח ולמעשה יאריך אותו, רוחב היחידה יהיה רחב יותר מרוחב הצריח ולכן קצוות היל"מ יבלטו משני צידי הצריח כמו 2 "אוזניים" גדולות. על יחידה זו ניתן לקרוא גם בפרק מס-1 על טנקי המרכבה.
2.3 התקנת עמדות הנשק על היל"מ.
על כל אחת מה"אוזניים" נתקין עמדת נשק שיותקנו בה מקלע כבד בקוטר 14.5 מ"מ שנקרא KPVT ומקלע מקביל בקוטר 7.62X54 מ"מ שנקרא PKTM.
מק"כ בקוטר 14.5 מ"מ מותקן כעמדה נשלטת.
האנרגיה הקינטית של התחמושת בקליבר 14.5 הינה כפולה מהאנרגיה הקינטית של כדורי ה-12.7 מ"מ והיא יכולה לחדור 20 מ"מ פלדה מטווח של 1,000 מטר. למק"כ טווח יעיל של 3,000 מטר וקצב אש של 600 כדורים בדקה. מק"כ זה מותקן בין השאר על הנגמ"ש הרוסי BTR-80.
ישנה אפשרות נוספת והיא להתקין על חלק מרכבי הלחימה, במקום המק"כים, את המקל"ר הרוסי בקוטר 40 מ"מ שנקרא "BALKAN". למקל"ר זה טווח של 2,500 מטר וקצב אש של 400 פגז בדקה, מקל"ר זה יהיה יעיל ביותר בלחימה בשטח בנוי.
מקל"ר 40 מ"מ "BALKAN"
עמדות הנשק שיותקנו על ה-יל"מ יופעלו ע"י "בינה מלאכותית."-(ב.מ) שרשראות התחמושת של המק"כים או המקל"רים יאוחסנו ביל"מ.
עמדת הנשק תותקן על גבי מנוע שיאפשר לצודד את העמדה לכל כיוון, להגביה ולהנמיך את כלי הנשק בהתאם לצורך, ומיכוון שה"אוזנים" בולטות מחוץ לרוחב הצריח והעמדת הנשק מותקנת עליהם, אזי התותח יוכל לירות ישר לפנים וגם לצודד 180 מעלות ימינה או שמאלה בהתאם למיקום התותח. שני המק"כים / מקל"רים והמקלע יספקו הגנה היקפית מסביב לרכב הלחימה למרחק של 3,000 מטר, כנגד כוחות חי"ר חשופים אבל גם כנגד רכב רך ומבנים בעיקר בלחימה בשטח בנוי.
2.4 התקנת עמדת נשק ע"ג צריח ה-57 מ"מ.
בתמונה למטה רואים את הצריח הרוסי שנקרא "קליוור", זהו צריח למפעיל אחד שנושא: 4 טילי נ"ט מדגם "קורנט", תותח 30 מ"מ מדגם 2A42, שמוזן מ-2 שרשראות פגזים שונות ויש לו 2 קצבי אש: קצב אש נמוך של 200-300 פגז לדקה וקצב אש גבוה של 550-800 פגז לדקה ובמקביל לתותח מותקן מקלע בקליבר 7.62 מ"מ מדגם PKTM.
הצריח שנקרא "קליוור"
זהו צריח עם עוצמת אש רבה שיהיה מתאים לשמש כצריח עיקרי ע"ג נגמ"שים ורק"מ אחר.
אבל אני מחפש צריח קטן יחסית (צריחון) שניתן יהיה להתקין אותו על גבי צריח ה-57 מ"מ של רכב הלחימה, לכן נבקש מרוסיה לבצע בצריח ה"קליוור" מספר שינויים והם:
להוציא את המפעיל מהצריח ולשעבד את הצריח לעמדת המפקד/תותחן ועי"כ נהפוך את הצריח לצריחון לא מאוייש, בנוסף נבטל את מערכות הראיה וכינון החימוש בצריח שהרי מערכות אלו קיימות בעמדת המפקד ולכן אינן נחוצות בצריחון.
נחתוך את החלק השמאלי של הצריח עד לתותח ה-30 מ"מ כך שהחלק הימני והשמאלי יהיו דומים. עי"כ נוכל להקטין את קוטר הצריח, ולהתקין אותו על הצריח של רכב הלחימה.
להכין מקום על גג הצריח בחלקו האחורי, שיתאים להתקנת הצריחון, צריך לוודא שהמקום על גג הצריח יוכל לשאת את משקל הצריחון ושאר מערכות הנשק שיותקנו עליו.
צריחון זה ישועבד לעמדת המפקד/תותחן שישבו בחזית רכב הלחימה ויפעילו את הצריח המרכזי עם תותח ה-57 מ"מ ואת הצריחון שיקרא עם תותח ה- 30 מ"מ והמקלע.
לזכור! רכב הלחימה הוא רכב רוסי שיגיע מרוסיה ולכן גם מערכות הנשק שבו יהיו רוסיות. שינויים נעשה לאחר שהרכבים יגיעו לארץ ולמטה מספר שינויים:
2 הצריחונים עם המק"כים שיותקנו על ה"אוזניים" ביחידת הלחימה (יל"מ) יופעלו ע"י "בינה מלאכותית" (ב.מ). למערכת ה-ב.מ יחוברו סנסורים שיאפשרו לה לחפש, למצוא ולהשמיד את האוייב שיורה על רכב הלחימה או מאיים עליו מהיבשה או מהאויר.
לאחר השינויים שנעשה בצריח, שיהפכו אותו לצריחון, נתקין על כל אחד מצידיו של הצריחון פוד שנושא טילי נ"ט של רפא"ל לטווח של 5.5 ק"מ , או פוד אחר שנושא את הרקטות הטארמובריות הרוסיות שנקראות "שמל-אמ", או רקטות אחרות.
מקלע גאטלינג בקליבר "0.338 עם 5 קנים וקצב אש של 2,500 כדור בדקה.
מאחורי היל"מ נתקין משגר ל-4 חימושים משוטטים מדגם "הירו-120". המשגר יותקן בצורה אופקית ולפני השיגור הוא יעלה ל-45 מעלות והצריח יצטודד לכיוון המטרה.
"הירו-120"
ה"יורו-120" שוקל 12.5 ק"ג ומותקן בו רש"ק במשקל של כ-5 ק"ג שיהיה יעיל ביותר כנגד רכבים משוריינים. הוא יכול לשהות באויר כשעה, וזה כולל זמן טיסה לאיזור המטרות, חיפוש מטרה ולאחר שמצא מטרה הוא נועל עליה ועט עליה כמו נץ מהשמים ומשמיד אותה. במידה ולא נמצאה מטרה, החימוש יכול לשנות כיוון ולנוע למטרה אחרת או יכול לחזור חזרה לנקודת איסוף, לפתוח מצנח ולרדת לקרקע בשלום, יחידת איסוף תגיע אליו ותכין אותו לשיגור נוסף.
לחימוש המשוטט יש צורך בקו ראיה שהוא בערך כ-40 ק"מ, אם רוצים טווח ארוך יותר צריך להרים אנטנה לגובה מסויים כך שיחידת השליטה תוכל לתקשר עם החימוש בצורה טובה יותר ולטווח ארוך יותר. אפשרות נוספת היא לייצור קשר באמצעות רחפן שישמש כיחידת מימסר שתקשר בין רכב השיגור והחימוש המשוטט.
חברת "יוויזין" הציגה מספר דגמים של חימוש משוטט החל מחימוש במשקל של 3 ק"ג ועד למשקל של 125 ק"ג, החל ברש"ק של 0.5 ק"ג וכלה ברש"ק של 30 ק"ג, החל מחימוש שיכול לשהות באויר כ-30 דקות וכלה בחימוש שיכול לשהות באוויר כ-7 שעות.
אחד החימושים נקרא "הירו-30" משקלו 3 ק"ג וחיל בודד יכול לשאת מספר חימושים כאלה על הגב, הוא יכול לחפש מטרה, לזהות אותה, לשגר את החימוש ולהנחות אותו למטרה, זו הדרך הקצרה ביותר בין הרואה והיורה.
"יורו-30" נישא, משוגר, ומונחה למטרתו ע"י חיל בודד.
רכב הלחימה יהיה עם עוצמת אש רבה ועם טילי הנ"ט והחימוש המשוטט, הוא יוכל להשמיד את כל סוגי המטרות כולל רחפנים, טנקים, נגמ"שים, בונקרים, ועוד. יכולות רכב הלחימה הן מרובות ולענ"ד הוא יהיה הרכב העיקרי בחטיבות השריון והחי"ר. בנוסף, מיכוון שהתותח נטען אוטומטית והפגז שוקל פחות מ-7 ק"ג, לא תהיה מניעה לחיילות להפעיל את רכב הלחימה וזה יוסיף הרבה כח אדם מעולה ומוטיבציה לשרת בשריון.
למק"כי ה-14.5 מ"מ, למקל"רי ה-40 מ"מ ולמקלעים יכולות רבות בלחימה כנגד חי"ר בשטח פתוח, בשטח בנוי ובכל איזור אחר, לרכבי הלחימה יהיה יתרון ברור על פני האוייב וקשה לי לראות חי"ר אוייב שמתקרב לרכבי הלחימה או לטנקים ומגיע לטווח של 1,500 מטר מהם מבלי להיפגע.