AS21 Redback is an advanced infantry fighting vehicle (IFV) being proposed by South Korean firm "Hanwha Defense" for the Australian Army. The IFV will provide superior mobility and complete protection against ballistic, mine and Chemical, Biological, Radiological, and Nuclear (CBRN) threats. The Redback IFV is an advanced version of the K21 IFV, which is in service with the South Korean Army (ROK Army). The prototype vehicle was unveiled at the Seoul International Aerospace & Defense Exhibition 2019 (ADEX 2019) held at Seoul Airbase in South Korea, in October 2019. AS21 Redback development details AS-21 Redback The AS21 Redback is being offered for the Australian Army’s LAND 400 Phase 3 IFV programme. Rheinmetall Defense’s Lynx KF41 IFV and Redback IFV were selected for the programme in September 2019. The LAND 400 Phase 3, also known as the "Mounted Close Combat Capability" requirement, is a A$15bn ($10.3bn) Australian Department of Defence (DoD) project to acquire 450 IFVs and 17 maneuver support vehicles (MSVs) for the Australian Army. The DoD signed contracts worth A$50m ($37.6m) with Hanwha and Rheinmetall for the Risk Mitigation Activity (RMA) phase of the LAND 400 Phase 3 programme in October 2019. The RMA trials will include a rage of tests to evaluate lethality, blast and ballistics, transportability, and mobility of the vehicles. The programme will progress to the procurement process, which includes final evaluation and announcement of the winner of the tender process in 2022. The selected platform is expected to become operational between 2024 and 2025. Hanwha Defence delivered the first two Redback IFV prototypes to the Australian Army for testing in July 2020. The third prototype was shipped in December 2020. In March 2021, the Australian Army received three Redback IFV prototypes, of which two will be used for evaluations and the remaining will be used for blast testing. The Redback IFVs will also be tested by the ROK Army as part of its efforts to procure a next-generation IFV. The vehicles will undergo through driving tests both on paved and unpaved roads, and tactical field trainings in a series of trials forecasted to be held between April 2022 and June 2022. The integration of the Iron Fist active protection system (APS) with the Redback IFV was demonstrated in late-2020. Israeli Spike LR2 anti-tank guided missiles were test-fired from the vehicles in early 2021. AS21 Redback IFV design and features The Redback IFV is designed to provide improved protection and high mobility, while providing superior crew comfort. It will be integrated with a proven digital battle management system (BMS). The combat weight of the vehicle will be 42t. The in-arm type hydro-pneumatic suspension unit (ISU) will help in reducing the overall weight of the vehicle when compared to the traditional IFV design. The armored vehicle will be manned by three crew members including driver, commander and gunner, while its rear compartment will be capable of accommodating eight dismounted troops. The vehicle will offer armour protection options from STANAG Levels 2 to 6 and will be equipped with an advanced Active Protection System (APS) that can defend incoming line-of-sight guided anti-tank missiles/projectiles. The Iron Fist APS equipped with integrated radars and electro-optics will enable the Redback to detect, classify, and counter several threats. Armament The AS21 Redback IFV will be fitted with EOS T-2000 turret, which offers advanced sensing, engagement and command and control capabilities. The maximum combat weight of the turret will be 6,000kg, which includes weapons, missiles, APS, remote weapon station (RWS), and full ammunition load. The turret will be armed with a Bushmaster MK44S 30mm cannon, a MAG 58 7.62mm coaxial machine gun, 76mm multi-barrel smoke grenade dis chargers and two SPIKE LR2 missile launchers. It can be fitted with EOS R400S Mk2 HD or R150 remote weapon system and Javelin anti-tank guided missiles. Engine and mobility The IFV will be powered by an MTU eight-cylinder diesel engine, which generates a power output of 1,000hp. The power-pack will enable the vehicle to run at a maximum speed of more than 65km/h and attain a maximum range of 520km. The composite rubber track (CRT) system fitted to the IFV will ensure improved mobility over rough terrains. Contractors involved Hanwha Defence Australia partnered with Australian space and defence firm Electro Optic Systems (EOS) to bid for the Land 400 Phase 3 programme. EOS is the first-tier subcontractor under the partnership arrangement. Hanwha collaborated with Shoal Group to finalize the design of the AS21 Redback IFV to meet the Australian Army’s requirements and develop logistics and training system concepts. The Shoal-led team includes more than 30 Australian experts. Soucy Defence was contracted by Hanwha Defence for the supply of CRT systems for the Redback infantry fighting vehicle. Elbit Land Systems, a defence electronics company based in Israel, supplies the Iron Fist APS, while Rafael Advanced Defense Systems provides the Spike missile for the IFV. Other contractors in the Redback team include Bisalloy Steels, ECLIPS logistics, Mil spec Manufacturing, and CBG Systems. https://www.army-technology.com/projects/as21-redback-infantry-fighting-vehicle/

משרד ההגנה הרוסי עשוי לשקול את רכישת המטוס החדש החד מנועי שמכונה "שחמט" וזאת במסגרת תוכנית מדינית עתידית לחימוש, אמר סגן ראש הממשלה יורי בוריסוב לתקשורת בפורום הנפט והגז של טיומן. Checkmate fighter unveiled at MAKS-2021 (Picture source: TASS) "במסגרת תוכנית זו, משרד הביטחון וכוח החלל עשויים לשקול את האפשרות לרכישת מטוס זה", אמר בוריסוב. "זהו גורם עיקרי לייצוא, לקוחות זרים תמיד מעוניינים לדעת אם הכוחות המזוינים הלאומיים משתמשים בטכנולוגיות הצבאיות המוצעות לייצוא. בוריסוב אמר ששרי ההגנה והחלל היו תמיד זהירים ברכישת מטוסים עם מנוע אחד, מפני שלדעתם 2 מנועים יותר בטוחים לטיסה, אבל יש הרבה מאד מטוסים עם מנוע אחד. "למיטב ידיעתי, תחילת מבחני הטיסות מתוכננת לשנת 2023, ייצור המוני (בתנאי שיהיה ביקוש מתאים) עשוי להתחיל בשנים 2025-2026. המועד האחרון הוא מציאותי למדי", אמר בוריסוב. "אחרת לא נוכל להיכנס לשוק הזה, שכבר יש בו מודלים אמריקאיים וסינים (חד-מנועים). לתוכנית הזו יש פוטנציאל טוב מאוד וסיכויים טובים לקחת נישה מסוימת וכבר עכשיו יש לה קונים פוטנציאליים. יש שני מדדים חיוניים - הופעה מהירה בשוק ומחיר סביר - שיאפשרו לו לתפוס מקום ראוי ", אמר בוריסוב הוסיף כי למטוס יש מספר מאפיינים התואמים את הפרמטרים של מטוסי הדור החמישי, המטוס מצוייד בתא בתוך הגוף לטילי אוויר/אויר ואוויר/קרקע (מטען של למעלה משבעה טונות). מטוס הקרב צקמאט הוצג לראשונה בתערוכת האויר אמ.אי.קי.אס כחלופה לאפ-35 האמריקאי ולגריפין השבדי. לצקמאט מהירות של 1.8 מאך, טווח של 3,000 ק"מ ויכולת לפגוע ב-6 מטרות בו זמנית. השוק הפוטנציאלי של צ'קמאט מוערך ב -300 יחידות. לצד השוק המקומי המטוס עשוי להיות מופנה למדינות באפריקה, הודו ווייטנאם. המטוס שיקרא אס.יו-75 יורכב במפעל בקומסומולסק און אמור. https://airrecognition.com/index.php/news/defense-aviation-news/2021/september/7656-russian-defense-ministry-may-consider-purchase-of-checkmate-fighter.html

האלוף אהרון חליוה וגל פרל פינקל כתבו בבטאון "בין הקטבים" מאמר שמדבר על הפרעות של ערבי ישראל בזמן מבצע "שומר חומות", לדעתי זהו מסמך חשוב ביותר שמצביע על אפשרות סבירה של פריצת מלחמה בתוך ארץ ישראל שאליה עשויים להצטרף גם החאמס, החיזבאלה תושבי איו"ש שתכניס את כל האיזור שלנו למלחמה קשה. אין לי ספק שחלק מערביי ארץ ישראל קשורים כיום לאירגוני הטרור שעשויים לעזור להם במאבקם ע"י שיגור רקטות למרכז הארץ בזמן הפרעות שהם מתכננים, הדרך לעצור מלחמה זו היא רק ע"י הפגנה ברורה ומוחשית של העוצמה הישראלית ואת נחישותה לכבות את האש עם תחילתה ולא לתת לה לדרדר אותנו למלחמה כוללת. אני לא חושב שהאלוף זקוק לתמיכתי, אבל אם עזרתי ולו במקצת להעלות את הבעיה הזו ולהציג אותה בפני קהל שלא קורא את "בין הקטבים" אזי עשיתי את שלי. למטה המאמר כפי שעלה ל"בין הקטבים" ובסוף המאמר הערות שלי לגבי הכתוב. בנוסף למאמר של האלוף, קיים מאמר נוסף של מי שהיה סגן המפכ"ל מר. זהר דביר שאמר: "שומר חומות זרק אותי ל"ליל הבדולח" של 1938 וזו אימרה קשה מאד ואם זו המציאות אז אני לא יודע איך ראש הממשלה מסוגל להירדם בלילה. קישור למאמר של סגן המפכ"ל בדימוס מר. זהר דביר למטה: https://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=IHHMGG&c41t4nzVq=FJE תודה לקוראים דוד גרוס למידה נוספת בעקבות מבצע "שומר החומות" מאת אהרון חליוה וגל פרל פינקל פורסם בבטאון "בין הקטבים" גיליון מס'-34. קצת היסטוריה מהשנים של הקמת המדינה. בראשית מלחמת העצמאות, למן החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ועד לאפריל 1948, נדרש כוח המגן העברי שהיה אז עדיין מאורגן במחתרות נפרדות ללחום במערכה רב־זירתית שהיו לה מספר הגיונות מערכתיים ולא הצליח ליטול את היוזמה האסטרטגית. ההנהגה הביטחונית של המדינה שבדרך הוסיפה לחשוב על העימות באמצעות תפיסות וכלים שפיתחה בכדי להתמודד עם תקופת "המאורעות בשנים 1939־1936". המטכ"ל דאז התקשה להיערך לפלישה הצפויה של צבאות ערב הסדירים מחד גיסא, ובמקביל להתמודד עם המערכה שהתנהלה בערים המעורבות ובהן חיפה, יפו, ירושליים ואחרות ועם הצורך להגן על ישובים מבודדים ולשלוט בדרכים. המחיר שגבה המאבק על הדרכים והצירים היה יקר במיוחד, שיירות רבות ובהן הדסה, חולדה, יחיעם ונבי דניאל נקלעו למארבים שהציבו הכוחות הערביים, בין שהיו אלה כוחות צבא או כנופיות, בהם נפגעו לוחמים רבים, לא פעם גם סוכלה הגעת השיירה ליעדה בין שהיה זה ישוב מבודד, ירושלים, או הנגב הנצור. המענה שגובש היה תוכנית ד' להגנת שטחי המדינה שבדרך, גבולותיה, והצירים המקשרים בין יישובי הספר למרכזי האוכלוסייה היהודית, ומעבר למתקפות יזומות שהראשונה בהן היתה מבצע "נחשון", שמטרתו היתה להסיר את המצור מעל ירושלים ולפרוץ את הדרך אליה, וכמעט במקביל אליו קרבות משמר העמק, כיבוש טבריה ומבצע "יבוסי". הנהגת המדינה שבדרך השכילה להתארגן בהיגיון כפול: הגנה מרחבית מבוססת התיישבות, שייעודה לעמוד בעיקר בפני האיום הפנימי, ובו בזמן נטילת היוזמה בידי החטיבות של ההגנה ובהמשך צה"ל אשר תמרנו בהצלחה והדפו את צבאות ערב. לצד המוכנות לאיומי האויב יש להיערך לשמירה על הסדר הציבורי. למרות נאמנות הרוב המוחלט והדומם של אזרחי ישראל הערבים, קו הקרע הלאומי־דתי בין המדינה היהודית לאזור הערבי מוסלמי עובר לא רק לאורך הגבולות וביהודה ושומרון, כי אם גם בפנים הארץ. אחת התובנות המתבקשות ממבצע "שומר חומות" היא שלצד עוצמתה של ישראל, ובכלל זה צה"ל וארגוני הביטחון, יש להיערך לתרחישים שבהם תידרש ישראל להתמודד במקביל עם איומים בגבולות ועם אירועים קשים מבפנים. אירועים אלו עשויים ללבוש אופי דומה לאירועי אוקטובר 2000, שכללו הפגנות אלימות, התנגשויות אלימות בין כוחות משטרה למפגינים ערבים, חסימת כבישים ושבמהלכם ירו השוטרים והרגו 12 מאזרחי ישראל הערביים. במהלך מבצע "שומר חומות" חווינו אירועים דומים שבהם היה איום על בטחונם האישי של האזרחים ועל חופש התנועה בדרכים. מבצע "שומר החומות" המחיש את הצורך להיערך לאיום דומה לזה שהיה בראשית מלחמת העצמאות. אנו נדרש להבטיח את הרציפות התפקודית של צה"ל כנגד אויב חיצוני וגם כנגד אוייבים מבפנים. גם יכולתה של משטרת ישראל לעמוד במשימותיה התבררה כלא מובנית מאליה, משבר "שומר החומות" לימד כי נדרשת מסת תגבור משמעותית שתעמוד במשברים של ביטחון־פנים. מאסה זו נדרשת להיות משמעותית אף יותר מזו הקיימת היום בכוחות הסדיר והמילואים של משמר הגבול. אחד התרחישים המטרידים ביותר הוא שיבוש גיוס ושיבוש הנעת כוחות צה"ל לחזיתות השונות בעת מלחמה, חסימת צירים מרכזיים בהפגנות עשויה להאט, לשבש ולפגוע ביכולת צה"ל לשנע כוחות מגויסים, לא כל שכן בחופש התנועה של אנשי מילואים העושים דרכם ליחידותיהם, האיום רק מחמיר נוכח האפשרות של מערכה רב־זירתית. הצורך אם־כן ברור, ואת הצורך הזה פוגש פוטנציאל אדיר של כוח אדם לוחם, מוכשר, איכותי ומסור שאינו ממוצה היום על־ידי מדינת ישראל בשל מגמת הצערת מערך המילואים הלוחם של צה"ל. אלפי לוחמים ומפקדים המסיימים את שירות המילואים שלהם בחטיבות הלוחמות של צה"ל טרם הגיעם לגיל 40, נפלטים משירות מילואים פעיל למרות נכונותם להמשיך ולשרת את המדינה. מדובר במסה־קריטית של מתנדבים פוטנציאליים, מוכשרים ומיומנים, שבנסיבות הקיימות כיום אינם נדרשים עוד במערך הלוחם של צה"ל, בעיקר בשל הקושי להמשיך, לאמן ולצייד את כולם בסטנדרטים הנדרשים ללחימה מודרנית מורכבת מהסוג הצפוי בלבנון ובעזה למשל. קיים צורך, וקיים פוטנציאל לענות אליו, איך נכון יהיה לארגן את כוח המילואים החדש לתרחישי ביטחון־פנים חמורים? שלושה מודלים בסיסיים לבחינה: מודל הז'נדרמריה הצרפתית, מודל המילואים הבריטי, ומודל המשמר הלאומי האמריקאי. נבחן את שלשתם: הערה שלי: אני לא מעלה את שלשת המודלים ואני עובר ישר למסקנות של האלוף אהרון חליוה. ההדגשות שלי. המלצות. במדינת ישראל המחזיקה בצבא־עם גדול, מתקיימים שני תנאים: הראשון הצורך בכוח גדול שייתן מענה למשברי ביטחון־פנים בעת אירועי חירום, אסונות טבע ומלחמה. השני – עצם העובדה שכוח אדם לוחם ומאורגן כבר קיים ולמעשה רק נדרש לארגנו מחדש במתכונת ארגונית וחוקית חדשה החונה בין הצבא למשמר הגבול. נכון לכן, לארגן כוח סמי־צבאי גדול שמבוסס על מערך המילואים של צה"ל וכפוף להפעלתו לצה"ל או למשרד לביטחון־פנים לפי הצורך. להערכתנו הצורך המבצעי בכוח שכזה רק יתעצם בשנים הבאות, ואל לה לישראל להשתהות בהקמתו!!! לאור מגמת הצערת מערך המילואים ניתן למצות באופן מיטבי את כוח האדם של לוחמים בשלהי שנות ה־30 לחייהם לשירות מילואים משמעותי שיענה על צורך חיוני של המדינה. יתרת השירות של לוחמים אלו, ביחידות שטיב השירות בהם הינו מאומץ פחות מן הבחינה הפיסית מכפי שהיה ביחידות הקו הראשון בהן שירתו, הוא כעשר שנים נוספות. מדובר כאמור, בכוח אדם איכותי, מיומן, המבקש לתרום ולהגן על מדינת ישראל וניתן בקלות לרתום אותו לכך. חשוב מכך, אלה לוחמים ומפקדים מנוסים ובוגרים, שצפוי להוות יתרון חשוב במפגש עם אתגרי ביטחון־פנים המחייבים איזון בין נחישות משימתית לשיקול דעת בוגר. ניתן להסב כוח זה, בהכשרת יסוד קצרה שתקנה לאנשיו יכולות ואוריינטציה לביטחון־פנים, ולהסתפק בציוד לחימה בסיסי ואמצעי ניוד שכורים אד־הוק. ארגון כזה יספק למדינה כוח התערבות גדול, זמין, גמיש ומהיר תגובה מצד אחד, ומודל קיום בר־קיימא מצד שני. המלצתנו היא כי הכוח יהיה בעל מפקדה סדירה "רזה", כלומר מאוישת באנשי קבע מעטים ככל שניתן, ויופעל על־פי רוב בפיקוד ושליטה של משטרת ישראל. כוח זה יאורגן בהיגיון מרחבי. שלוש חטיבות מרחביות (צפון, מרכז ודרום) בהרכב של שישה משל"טים (כ־3,000 לוחמים בחטיבה) שלהן יכולות ואמצעים לטיפול בהפרות סדר ויכולת ניוד ושינוע קל (בדומה למודל הקיים במשמר הגבול). בנוסף, חטיבת עתודה בהרכב של שמונה משל"טים (כ־4,000 לוחמים), שלה יכולת ניוד גלגלי ממוגן. לתפיסתנו, מדינת ישראל חייבת לבצע רה־ארגון שייתן בידה, בדומה למלחמת העצמאות כוח לטיפול באיומי פנים, ויאפשר מיקוד מאמץ הגנתי והתקפי באוויר בים וביבשה, כלפי האיום החיצוני במעגל הראשון או במעגלים נוספים. אלוף אהרון חליוה הוא ראש אגף המבצעים היוצא במטה הכללי של צה"ל. גל פרל פינקל הוא חוקר במרכז דדו. המאמר התפרסם לאחרונה בירחון "בין הקטבים" גיליון מס'-34 – תחת הכותרת "למידה נוספת בעקבות שומר חומות". הערות שלי: אני בהחלט תומך בכל מה שכתב האלוף למעט מספר נקודות והם: 1. "יופעל על־פי רוב בפיקוד ושליטה של משטרת ישראל". 2. "לטיפול בהפרות סדר". 3. "בהרכב של 6 משל"טים". 4. "בציוד לחימה בסיסי ואמצעי ניוד שכורים אד־הוק". 1.1 "יופעל על־פי רוב בפיקוד ושליטה של משטרת ישראל". קשה לי לראות כיצד המשטרה יכולה לפקד על גוף מילואים שבוודאי גדול פי כמה מכוחות המשטרה ובפרט שלא הוכיחו את עצמם בעימות האחרון ולמעשה גם לפני המבצע היו הרבה בעיות שהמשטרה לא פעלה בהם ולא נכנסה למקומות שהם חשבו שזה מסוכן. אני בהחלט מבין את השוטרים והבעיה היא תמיד בדרג הגבוה, לכן אני חושב שהקמת מערכת סמי-צבאית כמו שכתב האלוף היא הדרך הנכונה והגוף החדש הזה והמשטרה, (בעיקר מג"ב ויס"מ) יצטרכו ללמוד איך לעבוד בשיתוף פעולה גם בשיגרה וביחוד במצבי חרום. 1.2 "לטיפול בהפרות סדר". אני חושב שלא מדובר בהפרות סדר אלא בפרעות שערביי ישראל, שמזהים חולשה בכל מעשי הממשלה, רוצים לנצל את הזמן הזה ולקטוף הישגים שספק אם ישיגו אותם עם ממשלה אחרת. סגן המפכ"ל בדימוס מר. זהר דביר כתב שהפרעות הזכירו לו את "ליל הבדולח" של 1938, ואם זה כך, אזי אנו ניצבים לא לפני הפרות סדר אלא בפני מלחמה עם ערביי ארץ ישראל והכוחות צריכים להיות מוכנים לכך, להחליף את הציוד, את המחשבה, ולהפעיל את כל כלי נשק על מנת לדכא את ההתקוממות הזו שהיא סכנה קיומית למדינת ישראל, זו סכנה מוחשית יותר ומסוכנת יותר ממלחמה עם אירגוני הטרור וצבאות ערב שמסביבנו. מלחמה זו היא מעבר לפינה וצריך להתכונן לקראתה כבר היום. אחד מהאמצעים צריך להיות הגליית כל הפורעים, כולל מחבלים שיושבים בכלא ומשמינים, לסוריה (אסד ישמח לקבל אותם) ושלילת אזרחותם וכל שאר ההטבות שהם ומשפחתם זכו להם בארץ. אולי אפשר לעשות החלפת אוכלוסיה עם סוריה שתעביר אלינו את תושבי הכפר הדרוזי חאדר ואנו נעביר לסוריה את כל האסירים הבטחוניים שנמצאים בבתי הסוהר שלנו. 1.3 "בהרכב של 6 משל"טים". אני לא בטוח שצריך לפעול לפי חלוקה מרחבית, יתכן שהדרך הנכונה יותר היא למקם את הכוחות לפי אזורים שאנו חושבים שיהיו שם מהומות, למשל איזור לוד-רמלה, איזור יפו-בת-ים, איזור עכו וכו'. רק לאחר שנחלק את הכוחות לאזורים השונים ברחבי הארץ ונגדיר את מספר הגדודים שאנו צריכים בכל מקום, נוכל לעשות חשבון לגבי סה"כ כמות הגדודים והאנשים שאנו צריכים ומה צריך להעשות על מנת ליישם את הדרישה הזו. הייתי מבסס את הסד"כ על רמת הגדוד כאשר בכל גדוד כ- 500 לוחמים ו-50 נגמ"שים. הייתי מתחיל מיד להכין את הציודים לגדודים אלו וכאשר הם יוקמו הציוד בשבילם יהיה מוכן. 1.4 "בציוד לחימה בסיסי ואמצעי ניוד שכורים אד־הוק". אני לא הייתי רוצה לשים את יכולת ההפעלה של המשמר הלאומי בידי ציוד שכור. אני רוצה לקבל בשלב ראשון כ-2,000 נגמ"שי "זלדה" שימוגנו כנגד כדורי 7.62 מ"מ או, אם זה לא ילך, אזי צריך לרכוש מרוסיה וממדינות מזרח אירופה, שמחליפים את הציוד הרוסי בציוד מערבי, את נגמ"שי ה-בי.טי.אר-80, שישודרגו ע"י החלפת מנועים, גירים ומזקו"מ ברוסיה. את כל זה צריך להתחיל היום. בנוסף למשמר הלאומי, צה"ל צריך לרכוש נגמ"שים אלו על מנת לשנע את כוחות המילואים של חטיבות החי"ר, כך שהכמות הכוללת של נגמ"שים אלו תהיה הרבה יותר גדולה. בנוסף לפריסתם של כוחות המשמר הלאומי בכפרים הערביים, הם צריכים למנוע את סגירתם של צירי התנועה ולשם כך הייתי נותן להם אישור פתיחה באש בהתאם להבנתם, בתקווה שהצגת העוצמה והנכונות להפעיל אותה, תדכא את הפרעות שערביי ישראל מתכננים עוד לפני שהם יתחילו. נגמ"שים אלו יואחסנו בימ"חים באחסנה יבשה באיזורים שקרובים למקום שבו יפעל כל גדוד, כך שהתנועה אליו תהיה מהירה, ההיצטידות תהיה מהירה והיציאה לשטח תהיה מהירה גם כן. כך שמרגע הקריאה ועד ליציאת הכוחות יעברו לא יותר ממספר שעות. ימ"חים אלו יהיו מאויישים ע"י כוחות מהגדוד שיעשו, כחלק מהמילואים שלהם, ימי שמירה על הציוד בימ"ח ומי שיעבור את הגדר דמו בראשו חד וחלק.

מבנה חטיבת שריון 1+4 מחלקת שריון כוללת: טנק אחד ו-4 רכבי לחימה סה"כ 5 רכבים. פלוגת שריון כוללת: 5 מחלקות שריון עם 20 רכבי לחימה ו-5 טנקים. סה"כ 25 רכבים + מפל"ג. גדוד שריון כולל: 5 פלוגות שריון עם 100 רכבי לחימה ו-25 טנקים. סה"כ 125 רכבים + מפג"ד. בחטיבת שריון יהיו: 2 גדודי שריון עם 200 רכבי לחימה ו-50 טנקים. סה"כ 250 רכבים + גדוד חרמ"ש +מפח"ט. אם נבנה את חיל השריון בהתאם לכתוב למעלה נקבל 24 חטיבות שריון סדיר ומילואים עם 1,200 טנקי מרכבה ו-4,800 רכבי לחימה וזה אומר 4 רכבי לחימה על כל טנק. החלוקה בין סדיר למילואים תהיה 8 חטיבות שריון סדירות עם 400 טנקים ו-1,600 רכבי לחימה, ו-16 חטיבות שריון מילואים עם 800 טנקים ו-3,200 רכבי לחימה. בנוסף יהיו 24 גדודי ארטילריה, 24 גדודי חרמ"ש ו-24 מפח"טים. סד"כ ארטילרי לחטיבת שריון. פלוגת שריון כוללת: 5 מרגמות 81 מ"מ. גדוד שריון כולל: 25 מרגמות 81 מ"מ + 15 מרגמות 120 מ"מ. חטיבת שריון כוללת: 50 מרגמות 81 מ"מ + 30 מרגמות 120 מ"מ + 30 מטל"רי 122 מ"מ "גראד" עם 1,200 רקטות במשגרים. + 30 מטל"רי BM-27 "אוראגן" עם 480 רקטות במשגרים. הכמות שנזכרת למעלה מתייחסת לסד"כ חטיבתי .ויהיו דומות לכל חטיבות השריון בצה"ל. הכמות של ארטילריה אוגדתית מתיחסת למעשה לרקטות המדוייקות שאמורים לפגוע במערך הרקטות של החמאס והחיזבאלה ולכן יהיו 2 סוגי אוגדות אחת לעזה והשניה ללבנון. בכל אחת מהגזרות יכולים להימצא יותר מאוגדה אחת, כמות האוגדות לכל גיזרה תיקבע בהתאם למצב בשטח ותשתנה בהתאם לנסיבות. אוגדת לבנון תכלול את הסד"כ הארטילרי הבא: מיכוון שהטווחים הרבה יותר ארוכים בגיזרת לבנון סוגי המטל"רים יהיו שונים בין 2 הגזרות. 30 מטל"רי 122 מ"מ אקולר עם 1,140 רקטות במשגרים + 30 מטל"רי 160 מ"מ אקולר עם 600 רקטות במשגרים + 30 מטל"רי BM-27 "אוראגן" עם 480 רקטות במשגרים + 30 מטל"רי M-270 עם 360 רקטות במשגרים + 30 מטל"רי BM-30 עם 360 רקטות במשגרים. אוגדת עזה תכלול את הסד"כ הארטילרי הבא: 30 מטל"רי 122 מ"מ אקולר עם 1,140 רקטות + 30 מטל"רי 160 מ"מ אקולר עם 600 רקטות במשגרים + 30 מטל"רי BM-27 "אוראגן" עם 480 רקטות במשגרים + 100 מרגמות 240 מ"מ.

לענ"ד הארטילריה צריכה ויכולה להיות הגורם החשוב ביותר בחטיבת השריון והיא יכולה לשנות לחלוטין את יכולות הלחימה שלנו. למטה מערך הארטילריה המתבקש והצבתו ברמות השונות: 1. מרגמות 81 מ"מ-בפלוגה. 2. מרגמות 120 מ"מ-בגדוד. 3. מטל"רי 122 מ"מ "גראד"-בגדוד. 4. חימוש משוטט "הירו-120"-בגדוד. 5. מטל"רי 220 "אוראגן-בחטיבה. 6. טילי "מנתר"-בחטיבה. 7. חימוש משוטט "הירו-400"-בחטיבה. 8. מטל"רי 122 מ"מ "אקולר"-באוגדה. 9. מטל"רי 160 מ"מ "אקולר"-באוגדה. 10. מטל"רי 227 מ"מ "אמ-270"-באוגדה. 11. מטל"רי 300 מ"מ "סמארש"-באוגדה. 12. חימוש משוטט "הירו-900"-באוגדה. ברמת הפיקוד יהיו מערכי ארטילריה נוספים כגון: רקטות "אקסטרא" לטווח של 150 ק"מ, רקטות הייבריד בקוטר 227 מ"מ עם פצצת אויר קרקע מדגם SDB-1 לטווח של-150 ק"מ, טילי "פרדטור הוק" לטווח של 300 ק"מ, טילי "לורה" לטווח של 400 ק"מ ורקטות טרמובאריות מדגם "TOS-2" לטווח של 10 ק"מ. 5.1 חימוש משוטט-כללי החימוש המשוטט הינה מערכת נשק חדשה שמותקנת במשגרים שונים שיכולים להיות נישאים ע"י אדם או ע"י רכב, המפעיל משגר את החימוש למטרה, החימוש שמצוייד במערכת אלקטרו-אופטית-אינפרא רד מחפש מטרות, אם נמצאה מטרה, המפעיל מנווט את החימוש עד לפגיעה במטרה. מיכוון שהמפעיל הוא גם נושא את החימוש, מחפש מטרות וגם פוגע בה, אזי זו הדרך המהירה ביותר לסגירת מעגל בין הרואה והיורה. החימוש יכול לנוע לכיוון המטרה אבל יכול גם לבטל ולחפש מטרה חדשה ואם לא מצא הוא יכול לחזור הביתה לצנוח במקום מסויים וצוות מתאים יאסוף אותו ויכין אותו לשיגור נוסף. במערך של החימוש המשוטט, כפי שאני מכיר מחברת "יוויזין" הישראלית, ישנם 3 קטגוריות של חימושים: קטגוריה מס'-1 נקראת "מערכות טקטיות" ונמצאים בה החימושים "הירו-30", "הירו-70" והם מתאימים לתקיפת חי"ר ורכבים רכים. הרש"ק שלהם הוא 0.5 ו-1.2 ק"ג הם יכולים לשהות באויר 30 ו-45 דקות בהתאמה. הטווחים שלהם הם בהתאם לקו הראייה ולכן הם לא יותר מ-40 ק"מ. חימוש נוסף "הירו-120" הינו החבר הכבד בקטגוריה זו והוא שוקל כ-12 ק"ג, נושא רש"ק של כ-5 ק"ג ומתאים לתקיפת רכבים משוריינים כולל טנקים. הוא יכול להישאר באויר כ-60 דקות. בקטגוריה השנייה שנקראת "מערכות מבצעיות" אפשר למצוא את החימושים "הירו-250", "הירו-400" ו"הירו 400איי.סי". לחימושים אלו רש"ק של 5 ק"ג, 8 ק"ג ו-10 ק"ג והם יכולים לשוטט 3 שעות, 4 שעות ו-2 שעות בהתאמה. לכולם יש מערכות תיקשורת משופרות לטווח של 150 ק"מ ורבגוניות במשימות שלהם. להירו-400איי.סי יש מנוע חשמלי כך שהוא השקט מכל החבורה והוא נושא רש"ק של 10 ק"ג ויכול לשהות באוויר כ-120 דקות. בקטגוריה השלישית נמצאים 2 חימושים והם "הירו-900" ו"הירו-1250". ל"הירו -900" יכולת שהייה באויר של 7 שעות והוא נושא רש"ק של 20 ק"ג. ל"הירו-1250" טווח של 200 ק"מ ורש"ק של 30 ק"ג. נראה לי שיש לנו תשובה לרוב הבעיות שיש לנו עם החמאס, ואולי גם עם החיזבאללה. 5.2 ארטילריה לרמת הפלוגה. תפקידה של פלוגת השריון והארטילריה שלה הוא בראש ובראשונה להגן על השטח שהיא מחזיקה ולא לאפשר לאוייב לחצות אותו. הארטילריה ברמת הפלוגה תכלול: 5 מרגמות מתניעות 81 מ"מ, ורחפנים לסיור ואיכון. 5.2.1 מרגמות 81/82 מ"מ צריך לרכוש ברוסיה את המערכת שנקראת "2S-41 DROK" זו מרגמה בקוטר 82 מ"מ (אבל צריך יהיה לרכוש אותם עם קנה בקוטר 81 מ"מ) שמותקנת ע"ג רכב אופני שנקרא "Typhoon K-4386" של חברת "Kamaz" הרוסית. (ראה תמונה למטה) הטווח של המרגמה הוא 6 ק"מ, קצב אש 15 פצמ"רים לדקה, למרגמה טעינת בריח, הרכב נושא 40 פצמ"רים והוא מופעל ע"י 4 אנשי צוות. לרכב טווח פעולה של 1,200 ק"מ, משקלו 14 טון, מנוע דיזל בן 350 כ"ס והוא נושא עמדה נשלטת עם מקלע 7.62 מ"מ. ארצות הברית מפתחת פצמ"ר 81 מ"מ שאמור לדאות למטרתו ובניסויים שנעשו הוא הגיע לטווח של 10 ק"מ כאשר הכוונה הסופית להגיע לטווח של 40 ק"מ. לפצמ"ר ביות סופי כך שגם רש"ק קטן יהיה יעיל. שילוב רחפנים במערך המרגמות, יאפשר גילוי וזיהוי מטרות מטווח ארוך, יאפשר שיגור נתוני GPS על המטרות ואם צריך הרחפן יכול לסמן את המטרות עבור הארטילריה וכלי טייס שמשגרים חימוש חכם. אם חיל היבשה יקבל מרגמות 81 מ"מ עם פצמ"ר לטווח של 10 ק"מ וביות לכתם לייזר, זה יהיה שידרוג רציני ביכולות של ה-81 מ"מ ואפשר להניח ששידרוג דומה יעשה גם לפצמ"רי ה-120 מ"מ. 5.3 ארטילריה לרמת הגדוד. התפקיד העיקרי של הגדוד והארטילריה שלו הוא להגן בגיזרתו ולמנוע מכוחות אוייב לחצות את הגבול. תפקידו הנוסף הוא לעזור לכוחות השריון להשמיד את מערכי האוייב בגיזרתו. הארטילריה הגדודית תכלול: את החימוש המשוטט "הירו-120", 5 מטל"רי BM-21 "גראד", 5 מרגמות 120 מ"מ ומזל"טים לסיור ואיכון. רק להבהרה הארטילריה הגדודית היא בנוסף לארטילריה הפלוגתית. 5.3.1 חימוש משוטט-"הירו-120" 5.3.2 מטל"רי 122 מ"מ "גראד" צה"ל צריך לרכוש בהזמנה ראשונה כ-500 מטל"רי BM-21 ואלפי רקטות 122 מ"מ לא מונחות ולצייד בהם את יחידות המטל"רים בגדודי השריון. ברוסיה מתחילים להחליף את המטל"ר הזה במטל"ר חדש שנקרא "טורנדו-גי" ואני מניח שניתן יהיה לרכוש את מטל"רי ה-BM-21 במחיר זול יחסית עם זמני אספקה קצרים. מטל"ר זה מותקן על רכב אופני בתצורה של 6*6, הוא נושא 40 משגרים, יש לו טווח של 20 ק"מ, קצב אש של 40 רקטות ב-20 שניות ורש"ק במשקל של 20 ק"ג. 5.3.3 מרגמות 120 מ"מ את מרגמות ה-120 מ"מ הייתי מתקין בצריח סובב כדוגמת המרגמה שנקראת "Amos" עם 2 קנים או "Nemo" עם קנה אחד. המרגמה "Nemo" 120 מ"מ עם קנה אחד והמרגמה "Amos" עם 2 קנים. שני המרגמות משתמשים באותו קנה, באותם פצמ"רים, באותה מערכת טעינה וההבדל היחידי בניהן הוא מספר הקנים ובהתאם לזאת קצב האש. ארצות הברית בוחנת את נושא המרגמות האלו ונראה מה יקרה. אורך הקנה של המרגמה הוא 3.00 מטר, טווח של 10 ק"מ עם פצמ"רים רגילים וכ-15 ק"מ עם פצמ"רים חכמים, אחד מהם שמיוצר בתעשיה האווירית נקרא "פיירבול" (תמונה למטה). למרגמת ה"אמוס" קצב אש של 24 פצמ"רים בדקה, ולמרגמת ה"נמו" קצב אש של 12 פצמ"רים בדקה. 5.4 ארטילריה ברמת החטיבה. התפקיד העיקרי של הארטילריה ברמת החטיבה היא לפגוע במערך הארטילריה של האוייב, לסייע לגדודים באש ולמנוע מהאוייב לחצות את קווי ההגנה של החטיבה. לצורך זה החטיבה תכלול: 3 גדודי מטל"רים רוסיים מדגם BM-27 "אוראגן" שלהם טווח של 35 ק"מ, מטל"רי BM-21 "גראד", חימוש משוטט וטילי "מנתר". 5.4.1 מטלרי BM-27 Uragan המטל"ר הרוסי שנקרא בי.אמ-27 "אוראגן" (ראה תמונה למטה) משגר רקטות בקוטר 220 מ"מ לטווח של 35 ק"מ, הוא נושא רש"קים שונים במשקל של עד 100 ק"ג. אחד מסוגי הרש"קים הינו מפזר מוקשים נגד אדם, כל רקטה נושאת 312 מוקשים וכל מטל"ר יכול לפזר כ- 5,000 מוקשים שיעשו הרבה בעיות לחי"ר בשטח פתוח. למיטב ידיעתי מטל"ר זה יוצא משירות ומוחלף ע"י משגר "אוניברסלי" אחר שניתן יהיה לשגר ממנו גם את רקטות ה-220 מ"מ וגם את רקטות ה-300 מ"מ, כך שאולי ניתן יהיה לקבל את ה"אוראגן" בלו"ז קצר ובמחיר סביר. מספר שורות על מטל"ר זה: The BM-27 can use HE-FRAG, chemical, explosive or scatter able mine (PTM-3 or PFM-1) sub-munition equipped rockets, all of which are detonated by electric timing fuses. Each rocket weighs 280.4 kilograms. The warheads weigh between 90 and 100 kilograms, depending on type. A full salvo of 16 rockets can be fired in 20 seconds and can engage targets within a range of 35 kilometers. Because of the size of the warhead, the range of the rocket and the speed that a salvo can be delivered, the BM-27 is very effective at mine laying. Each 220 mm rocket can scatter 312 anti-personnel PFM-1 mines. Minefields can be laid behind a retreating enemy or even be used to trap an enemy by encircling them with mines. Tactics such as this were often used by the Soviets in Afghanistan. 5.4.2 חימוש משוטט-"הירו-400" ברמת החטיבה אנו רואים את החימוש המשוטט שנקרא "הירו-400". חימוש זה שוקל 40 ק"ג, נושא רש"ק במשקל של 8 ק"ג, יש לו טווח של 150 ק"מ ויכולת שהיה באויר של 4 שעות. זהו חימוש כבד יחסית שנישא על רכב כאשר במשגר מותקנים מספר חימושים. 5.4.3 טילי "מנתר" טילים אלו מותקנים במעין כוורות של 6 או 9 משגרים שיכולים להיות מותקנים מתחת לאדמה או על משאית או על כלי רכב אחר. הכוורות האלו לא דורשות אחזקה מרובה ואחד מהמשגרים הוא למעשה יחידת שליטה שממנה מפעילים את הכוורת. הטילים משוגרים אנכית ולאחר השיגור משנים כיוון ונעים לכיוון המטרה. המערכת מיוצרת ע"י תעשיה אווירית ובכל כוורת יש 8 טילים ויחידת שליטה אחת. טווח המערכת 50 ק"מ. המערכת הזו תשתתף במאמץ להשמיד את מערך הרקטות של החיזבאללה עד לנהר הליטאני, שצריך להיות קו הגבול שלנו עם לבנון. 5.5 ארטילריה אוגדתית. תפקידה העיקרי של הארטילריה ברמת האוגדה הוא לפגוע ולהשמיד את מערכי הרקטות של החמאס והחיזבאלה והדרך לעשות זאת היא בעזרת מערך רקטות מונחות, טילים שישוגרו מהקרקע ומהים וכמובן מטוסי חה"א. מערך רקטות זה בגלל החשיבות והמורכבות שלו חייב להיות מופעל בידי כוחות הסדיר שיהיו אחראיים על הלחימה נגד מערכי הרקטות של החיזבאללה והחמאס. מערך זה יכלול את החימוש המשוטט "הירו-900" וחימושים משוטטים נוספים, את מטל"רי "אקולר-160", "אקולר-122", אמ-270 ואת המטל"ר הרוסי BM-30 "סמרש". חלק נכבד ביכולות התקיפה, צריך להיות למערך החימוש המשוטט כדוגמת החימוש של חברת "יוויזין". הארטילריה הפיקודית תפעיל משגרים לרקטות מדגם "אקסטרא", טילים מדגם "פרדטור הוק" ומטל"רי היברייד. 5.5.1 חימוש משוטט "הירו-900" ה"הירו 900" שייך לקבוצה של חימוש איסטרטגי ואני משייך אותו לקבוצת החימושים שתפקידם יהיה להשמיד את מערך הרקטות של החמאס והחיזבאלה. לצורך זה ל"הירו-900" יש טווח של 250 ק"מ, רש"ק של 20 ק"ג והוא יכול לשוטט באוויר כ-7 שעות. לדעתי התפקיד של ה"הירו-900" הוא להוביל קבוצה של חימושים, לחפש ולזהות מטרות עבורם ולנווט אותם למטרה. יתכן שה"הירו-900" צריך לסמן בלייזר את כל אחת מהמטרות עבור כל אחד מהחימושים התוקפים עד לפגיעה. לאחר מכן, אם הוא ימצא מטרות נוספות, הוא יבקש מהמפעיל לשגר חימושים נוספים, או אם יש חימושים במעגלי המתנה, הוא יתקשר איתם וינחה אותם למטרתם. חימושים אלו יהיו עם רב"ת פשוט וזול יחסית , אולי רק עם חיישן "לייזר חצי פעיל"-SAL. 5.5.2 מטל"רי "אקולר-160" ו"אקולר-122". בסוף שנות ה-70 פיתחה תע"ש את הרקטה שנקראה "לאר-160" שמורכבת על משאית מרצדס. על המשאית ניתן להתקין 2 פודים לרקטות 160 מ"מ כאשר בכל פוד 13 רקטות. לרקטה טווח של 45 ק"מ, היא באורך 3.4 מטר, משקלה 110 ק"ג והיא נושאת רש"ק במשקל 40 ק"ג. תע"ש שידרגה את רקטת הלאר-160 מ"מ (תמונה מימין למטה), הוסיפה לרקטה מערכת INS ו-GPS, התקינה ברקטה קיט שמקנה לרקטה את היכולת לתקן את מסלולה לאחר השיגור ומביא אותה לדיוק שמשתווה לירי מתותח. לרקטה שגיאה מעגלית מצטברת של 10 מטר וזה אומר ש-50% מהרקטות יפגעו במרחק שלא יעלה על 10 מטר מהמטרה. לרקטה המשודרגת ניתן השם "אקולר-160". בנוסף לרקטות ה-160 מ"מ, תע"ש שידרגה גם את רקטות ה-122 מ"מ הרוסיות, (תמונה משמאל למטה) הגדילה את הטווח מ-20 ק"מ ל-35 ק"מ, הוסיפה מערכת INS ו - GPS והתקינה בה מערכת מתקנת מסלול. לאחר השיפורים הדיוק של רקטות אלו מגיע ל-10 מטר CEP. רקטה זו שנקראת "אקולר-122" נקנתה ע"י צה"ל וקיבלה את השם "רומח". 5.5.3 רפא"ל ומערכת ההנחייה "אפיק". בנוסף לתע"ש גם רפא"ל שידרגה את רקטות ה-122 מ"מ הרוסיות ע"י התקנת קיט הנחיה וניהוג על חרטום הרקטה. רפא"ל פירסמה פרטים על מערכת ההנחייה שלה שנקראת "אפיק". EPIK (Electro-Optical Precision Integration Kit) "אפיק" זו ערכת הכוונה מדוייקת שמשדרגת את הרקטות הישנות ומקנה להם דיוק רב, (3 מטר סי.אי.פי) ניהוג אוטונומי, טווח ארוך וזאת בעזרת ערכת ההכוונה של פצצות האויר-קרקע שנקראות "ספייס" ומיוצרות ע"י רפא"ל. המערכת כוללת חיישן אינפרא אדום לא מקורר, חיישן לייזר לפגיעה במטרות נעות ומערכת לניהוג ע"י INS ו-GPS. לדברי גל פאפיר מחברת רפא"ל למערכת ה”ספייס" שגיאה מעגלית מצטברת של 3 מטר ולמערכת ה"אפיק" יהיו תוצאות דומות. וזה מה שנכתב על המערכת בישראל דפנס: The growing need for precision-guided munitions for ground forces and the desire to provide accurate, independent firepower to maneuvering forces are leading the Israeli industries to develop precision guidance kits for rockets. In the past two weeks, both Rafael and IAI have introduced such kits. למאמר המלא https://www.israeldefense.co.il/en/node/34305 5.5.4 מטל"רי M-270 המטל"ר M-270 מותקן על שילדה של הברדלי שהותאמה לנשיאת 2 פודים, בכל פוד מותקנים 6 רקטות 227 מ"מ או טיל אחד מדגם "ATACMS" שנראה בתמונה למטה. בנוסף קיים מטל"ר אופני שנקרא HIMARS שגם הוא הותאם לקבלת הפודים של ה- M-270 אבל הוא נושא פוד אחד בלבד. תפקיד מטל"רי ה-227 מ"מ וטילי ה-"ATACMS" הוא להשמיד מטרות מבוצרות, מנהרות מתחת לאדמה וכל מטרה שדורשת פגיעה מדוייקת ורש"ק כבד. רקטות ה-227 מ"מ נושאות מספר סוגי רש"קים כגון: פצצת מצרר או פצצה אחידה במשקל של עד 90 ק"ג. דגם נוסף של הרקטה נושא רב"ת לייזר שמקנה לרקטה CEP של 1 מטר. הרש"ק של הטיל הוא במשקל של 230 ק"ג והטווח הוא 300 ק"מ,המחליף שלו בצבא האמריקאי מתוכנן להגיע לטווח של 500 ק"מ ויותר. 5.6 ארטילריה לאורך הגבולות. 5.6.1 ארטילריה אוגדתית בגבול עם עזה. בנוסף לארטילריה שהחטיבה שמחזיקה את הקו מגיעה איתה, קיימת גם הארטילריה של האוגדה שמחזיקה את רצועת עזה. הארטילריה של האוגדה תופעל ע"י כח סדיר שיעודו העיקרי הוא להשמיד את מערך הרקטות והמרגמות של החמאס. למטרה זו, ישראל צריכה לרכוש מספר רב של מטל"רים (ראה בהמשך) ו-100 מרגמות רוסיות בקוטר 240 מ"מ כדוגמת זו שבתמונה למטה. מרגמת-240 מ"מ 2S4 Tyulpan למרגמה זו טווח של 20 ק"מ ורש"ק של 130 ק"ג, מרגמות אלו ישתייכו לאוגדת עזה ולא יהיו חלק מהמערך הארטילרי החטיבתי שפרוס בגזרת עזה . את המרגמות הייתי מתקין במרחק של 12 ק"מ מגבול הרצועה כך שהוא יהיה מחוץ לטווח המרגמות של החמאס. הייתי ממקם את המרגמות ב-10 מגננים לאורך הרצועה ומגן עליהם מרקטות ורחפנים בעזרת תותחי 30 מ"מ עם פגזים נפיצי אויר, מערכות "כיפת ברזל" ועוד. הפצמ"רים של מרגמות ה-240 מ"מ יפגעו בכל מטרה ברצועת עזה מעל ומתחת לאדמה והכי חשוב כל נקודה, שממנה משוגרים רקטות, פצמ"רים או טילי נ"ט , תחטוף ירי נ"ס לפני הירי או מיד אחרי הירי וזה צריך להיות כלל ברזל. הארטילריה האוגדתית בגיזרת עזה תכלול את מטל"רי ה"אקולר" בקוטר 160 מ"מ ו-122 מ"מ, את המטל"ר האמריקאי מדגם M-270 ואת המטל"ר הרוסי מדגם BM-27 "אוראגן"" שאמורים לפעול ביחד עם מרגמות ה-240 מ"מ ולהשמיד את מערכי הרקטות של החמאס. כל המערך הזה הוא בתוספת למערך הפלוגתי הגדודי והחטיבתי. כנגד מערכים חפורים עמוק באדמה נפעיל את המטל"ר M-270 שנושא את טילי ה"ATACMS". טיל זה הוא באורך 4.0 מטר, קוטרו 610 מ"מ והוא נושא רש"ק של 230 ק"ג לטווח של 300 ק"מ. 5.6.2 ארטילריה חטיבתית בגבול עם מצרים. הארטילריה החטיבתית בגבול עם מצרים צריכה לכלול, בנוסף למערך ברמה הפלוגתית והגדודית, גם את המטל"רים הרוסיים בקליבר 220 מ"מ "אוראגן", את מטל"רי ה-M-270 שנושאים את הרקטות בקוטר 227 מ"מ ולהם רש"קים שונים כגון: רש"ק נושא פצצות מצרר נגד שריון, מיקוש פזיר, רש"ק מתפצל שנושא טילי נ"ט, רש"ק מונחה לייזר לפגיעה במטרות נעות לטווחים ארוכים ועוד. הארטילריה החטיבתית בגבול עם מצרים תהיה בכוננות להיכנס ולתקוף את הצבא המצרי במידה ויחדור לסיני, ינסה להגיע לרצועת עזה או ינוע לכיוון הגבול שלנו. 5.6.3 ארטילריה חטיבתית בערבה בגבול עם ירדן. אני לא צופה מלחמה עם ירדן, אני יותר חושש מלוחמת גרילה נגדנו שתנתק את אילת מישראל ותאלץ אותנו לפעול כנגד ירדן. על מנת למנוע אפשרות זו, חטיבת הערבה צריכה להיות עם ארטילריה מתאימה, חימוש משוטט ומסוקים שיאבטחו את גבול הערבה. 5.6.4 ארטילריה חטיבתית בגבול עם לבנון הארטילריה בגבול עם לבנון כוללת את הארטילריה הפלוגתית והגדודית האורגנית של החטיבה, כאשר התפקיד העיקרי שלהם הוא למנוע מהחיזבאללה לעבור את הגבול ולתקוף את הישובים שלנו לאורך גבול הצפון. לארטילריה החטיבתית תפקיד נוסף והוא לתקוף את מערכי החיזבאלה לאורך הגבול. הארטילריה הכבדה בגבול עם לבנון תהיה חלק מהארטילריה האוגדתית ותכלול את מטל"רי ה"אקולר-160", את מטל"רי ה"אקולר-122", את מטל"רי האמ-270 שנושאים את רקטות ה-227 מ"מ וטילי ה"ATACMS" ואת המטל"רים הרוסיים BM-30. הארטילריה בגבול עם לבנון צריכה להיות בעלת עוצמת אש מירבית על מנת להשמיד את אלפי המשגרים שיש ברשות החיזבאללה. הארטילריה זו צריכה להיות בכוננות מירבית מוכנה לתקוף 24/7. צה"ל חייב שיהיו לו אלפי רקטות מוכנות לשיגור במידי. לאחר התקיפה הראשונית יעלו לאויר מאות חימושים משוטטים לחפש מטרות שאולי שרדו את המכה הראשונה ויצאו ממקומות המחבוא שלהם, אלו יהיו המטרות של חימושים אלו. אני מקווה שיעשו את הניסוי שיחבר את פצצות ה"ספייס" לבוסטר מתאים, אם הניסוי יצליח אזי רקטות אלו עם רש"ק של 500/1,000 ק"ג וטווח ארוך יעזרו להשמיד את האיום של הרקטות מלבנון. 5.6.5 ארטילריה חטיבתית בגבול עם סוריה. המערך הארטילרי מול סוריה צריך להיות דומה למערך מול לבנון. גם מול סוריה יהיו יחידות הארטילריה של הפלוגות והגדודים וגם הם יקבלו סיוע מהארטילריה החטיבתית שתכלול את המטל"ר האמריקאי אמ-270 שיורה רקטות בקליבר 227 מ"מ ואת הטיל "ATACMS". גם כאן חיבור של פצצות "ספייס-1000" ו-"ספייס-2000" לבוסטר מתאים יהיה נהדר. 5.6.6 טילים נוספים. אלביט מייצרת רקטות נוספות כגון: "אקסטרא" בקוטר 306 מ"מ לטווח של 150 ק"מ עם רש"ק של 120 ק"ג, את טילי ה-"פרדטור הוק" בקוטר 370 מ"מ לטווח של 300 ק"מ ורש"ק של 140 ק"ג, טילים אלו ישוגרו מרכב של חברת אושקוש שנקרא "אמ977 אי-2 המט". המשגר של רכב זה נושא 2 פודים כאשר כל פוד יכול לשאת ולשגר את אותם רקטות, או שהוא יכול לשאת פוד אחד עם רקטות "אקסטרא" ופוד נוסף עם ה"פרדטור הוק" או פוד עם רקטות ה"לאר-160". היתרון של שימוש ברכב אחד עבור 2 סוגי רקטות או יותר, הוא שאם רכב אחד יתאים לשיגור 2-3 סוגי רקטות אז לא צריך לשנע את הרכבים, אלא רק את הפודים ולהחליף בניהם בהתאם לדרישות הטווח והרש"ק. מערכי רקטות/טילים אלו צריכים להיות כולם בגיזרת לבנון. Link for the Elbit MLRS https://elbitsystems.com/media/elbit-systems-land-rocket-artillery-catalog.pdf מערכת נוספת היא יחידת הייבריד שמשלבת את הבוסטר של הרקטה האמריקאית בקוטר 227 מ"מ עם הפצצה שנקראת SDB-1 ויחד הם מגיעים לטווח של 150 ק"מ. The GLSDB combines capabilities of the SDB-1 air-launched weapon and the M26 ground-based rocket motor. Designed for launch from the ground artillery system, the GLSDB provides land forces with the ability to engage a range of targets in complex operating environments.

לאיומים הרגילים על כוחות שריון וחי"ר הצטרפו לאחרונה גם רחפנים, מזלט"ים וטילי שיוט. ראינו התקפות מוצלחות על מתקני הנפט הסעודים, על בסיסים אמריקאיים בעירק וראינו גם כשלונות כגון בתקיפת בסיס ח"א הרוסי בחמימים ע"י מזל"טים שלמעשה נהדפו ע"י רכבי לחימה אלקטרונית ומערכי נ"מ רוסיים. אם צריך ללמוד משהו ממערך ההגנה הרוסי אזי נראה שרכבים יעודיים נושאי תותחים, טילי נ"מ, מערכות מכ"מ להתראה ומערכות ל"א הם הבסיס למערך הגנה יעיל כנגד איומים חדשים אלו. רכב כדוגמת הסטרייקר שנושא 8 טילי סטינגר ותותח גאטלינג בקוטר 25 מ"מ יהיה יעיל ביותר להדיפת התקפה של מזל"טים מתאבדים למיניהם. בנוסף לסטרייקר צריך יהיה להוסיף למערך הנ"מ גם את תותח ה-57 מ"מ בדומה לזה שמותקן על רכבי הלחימה. בתמונה למעלה ניראה תותח ה-57 מ"מ מותקן על תותח הנ"מ הרוסי 2אס38, לתותח ה-57 מ"מ יש פגזים נפיצי אויר שיהיו יעילים כנגד כל מטרה מעופפת. רכב נ"מ נוסף הוא הרכב שנקרא "ספיידר" שמשגר טילי נ"מ ויוכל להשמיד מזל"טים ומל"טים למיניהן. הוא נבנה ע"י רפא"ל ויספק הגנה יעילה כנגד מזל"טים וטילי שיוט. רכב נוסף שיכול להיות מעניין הוא המטל"ר בי.אמ-21 שצריך להפוך אותו למשגר רקטות נ"מ שיוכל לשגר מטח גדול של רקטות שיופעלו ליד נחילי הרחפנים וישמידו אותם.

3.1 רכבי לחימה בגדודי החרמ"ש רכבי הלחימה בגדודי החרמ"ש יהיו זהים לרכבי הלחימה בחטיבות השריון ולכן לא הוסיף בנושא זה. ניתן לקרוא על רכבים אלו בפירוט בפרק מס' 2 במאמר זה. 3.2 נגמ"שים בגדודי החרמ"ש בגדודי החרמ"ש והחי"ר ישנם 3 סוגי נגמ"שים: 1. זלדות. הם לא נגמ"שים אלא נושאי גייסות בלבד, לזלדות ישנם שימושים רבים אבל אסור להם להגיע קרוב יותר מ-12 ק"מ מהגבול ובוודאי לא להיכנס לאיזורי עימות. על מנת לשנות מצב זה נבנה הנמר. 2. הנמר. הנמר בנוי על שילדת המרכבה, משקלו כ-60 טון והוא נחשב לנגמ"ש הממוגן ביותר בעולם, בתמונה למעלה אנו רואים אותו עם צריח נושא טילי נ"ט, תותח 30 מ"מ, מקלע מקביל ומערכת "מעיל רוח". זהו צריח גדול עם עוצמת אש רבה שמתאים לרכב לחימה , אבל את רכבי הלחימה שלנו נקבל מרוסיה והם יהיו בנויים על השילדה של ה-T-72. הצורך שלנו כרגע הוא בנגמ"שים לכן הייתי משנה במקצת את כלי הנשק שמותקנים על הנמר שיתאימו אותו לתפקיד נגמ"ש: הייתי משאיר את הצריח שאנו רואים בתמונה למעלה אבל, במקום מערך טילי הנ"ט שבצריח הייתי מתקין על הצריח מקלע גאטלינג חדש בקליבר "0.338, למקלע זה 5 קנים וקצב אש של 2,500 כדור בדקה. במקום תותח ה-30 מ"מ הייתי מתקין את המק"כ הרוסי בקוטר 14.5 מ"מ שיותקן גם על היל"מ בטנקי המרכבה וברכבי הלחימה. האנרגיה הקינטית של כדורי ה-14.5 היא כפולה מהאנרגיה של כדורי ה- 12.7 מ"מ ויכולה לחדור 20 מ"מ פלדה מטווח של 1,000 מטר. במקביל למק"כ נתקין את המקלע הישראלי בקליבר 7.62 מ"מ. הנמר יהיה הנגמ"ש של גדודי החרמ"ש בחטיבות השריון. 3. האיתן יתרונו הגדול של האיתן הוא בניידות שלו, הוא יכול לצאת מהימ"ח לנוע לגבול או לכל מקום שהוא צריך להגיע ללא תלות במובילים שאולי יגיעו ואולי לא, לכן הוא יופעל ביחידות המילואים של חטיבות החי"ר. על האיתן הייתי מתקין את אותו הצריח כמו שנתקין על הנמר כך שהאיתן והנמר יהיו עם אותו צריח, עם אותם כלי נשק, עם אותם מערכות ראיה וכו'. הבעיה שלנו היא, שאין לנו מספיק נגמ"שים לחטיבות החי"ר ואין לנו את הזמן לחכות עד אשר נקבל את כל הנמרים והאיתנים. לכן אנו בבעיה שאינה מאפשרת לצה"ל להפעיל את מירב עוצמתו של חיל השריון. 4. הפיתרון לבעיה הזו הוא כפול: לרכוש נגמ"שים מתאימים ממדינות אחרות. להגביר את הייצור של הנמרים והאיתנים וזאת ע"י שת"פ עם מדינות נוספות כמו ארה"ב, רוסיה ואולי סין. 4.1 רוסיה מפעילה את נגמ"שי ה-BTR 80/82, אבל כאשר יגיעו הנגמ"שים החדשים "בומרנג" ו"קורגאנטס-25", אפשר להניח שניתן יהיה לרכוש את נגמ"שי הBTR-80 בכמות רבה, מהר ובזול. את הרכבים האלו אם יהיה צורך נשדרג ברוסיה ע"י התקנת מנוע חדש, גיר חדש ומזקו"מ חדש. כל השידרוגים הנ"ל צריכים לתמוך ברכב שמשקלו 20 טון, משקלו הנוכחי של הנגמ"ש הוא 15 טון בלבד. הצריח של ה-BTR-80 נושא מק"כ בקוטר 14.5 מ"מ ומקלע מקביל בקליבר 7.62 מ"מ. נגמ"שי ה-BTR ישרתו את חטיבות החי"ר, את חטיבות מג"ב ואת גדודי המשמר הלאומי שאנו צריכים להקים במהירות במטרה להתמודד עם הפרעות של ערביי ישראל כמו שחווינו לאחרונה. כח האדם לגדודים אלו יגיע מחיילי המילואים של כוחות החי"ר בגילאי 40-50 שנה שנפלטו מכוחות המילואים עכב הרצון להצעיר את מערך המילואים של חיילי החי"ר. 4.2 אפשרות נוספת היא לייצר בשיתוף עם רוסיה את הנגמ"ש שנקרא "טייפון-קי" (ראה תמונה למטה) זהו נגמ"ש גדול ששוקל כ-21 טון ויותר ויכול לשאת 16 חיילים פורקים, בגג יש 6 פתחים ללוחמים ו/או מערכות נשק. אני מניח שניתן יהיה להתקין עליו את הצריח ושאר כלי הנשק כמו על ה-בי.טי.אר-80. בנוסף ניתן יהיה לשאת בנגמ"ש זה רכבים חמושים, לא מאויישים שנשלטים מהרכב שנושא אותם. 4.3 רכב נוסף שהייתי שמח לבדוק נקרא קאמאז 63969 ונראה בתמונה למטה ונראה מעולה. 5. לסיכום דעתי בנושא הנגמ"שים. ישראל צריכה לרכוש במיידי ברוסיה 1,000-2,000 נגמ"שי BTR- 80 ולבקש מרוסיה שתשפץ אותם כנזכר למעלה. באותו זמן נעבוד ביחד עם רוסיה על ייצור משותף של הנגמ"שים של "קאמאז". כל כמות של נגמ"שים שנוכל לקבל במיידי יתחילו להריץ את נושא החרמ"ש שכמעט לא קיים בצה"ל. בנוסף נתחיל לבנות את גדודי המשמר הלאומי שיופעלו ע"י כוחות חי"ר בגילאים של 40-50 שנה שיאומנו לטפל בגילוי השנאה והלחימה במגזר הערבי.

רכב הלחימה זו מערכת נשק חדשה שלא נושאת חי"ר פורק ולכן הוא לא נחשב כנגמ"ש, הוא גם לא נושא תותח בקליבר 105 מ"מ או יותר ולכן הוא לא נחשב כטנק, רכב הלחימה הוא למעשה החוליה החסרה בין הנגמ"ש לבין הטנק. הכוחות המשוריינים בצה"ל צריכים להיות בנויים בשיטה שנקראת: High/Low Mix Forces וזה אומר שהטנקים ורכבי הלחימה יעבדו ביחד כאשר הטנקים הם המרכיב הגבוה ורכבי הלחימה הם המרכיב הנמוך, רכבי לחימה ונגמ"שים גם כן יעבדו ביחד כאשר רכבי הלחימה הם המרכיב הגבוה והנגמ"שים הם המרכיב הנמוך. כל רכבי הלחימה יותקנו על גבי המרכב של טנקי T-72 שנרכוש מרוסיה וממזרח אירופה, כל טנקי הT-72 שנרכוש יעברו לרוסיה שתשדרג אותם ע"י החלפת המנוע הישן בן 840 כ"ס למנוע חדש בן 1130 כ"ס, החלפת תיבת ההילוכים הידנית בתיבת הילוכים אוטומטית והחלפת המזקו"מ הישן בחדש. שידרוגים אלו ואחרים נעשים כיום ע"י רוסיה במטרה להביא חלק מטנקי הT-72B שברשותה לרמת T-72B4. הצריח AU-220M נושא תותח 57 מ"מ, מקלע מקביל וטילי נ"ט. בנוסף לשידרוגים אלו, טנקי הטי-72 צריכים לעבור מספר שינויים נוספים שיתאימו אותם להיות רכבי לחימה. גם שינויים אלו יעשו ברוסיה והשינויים הם: החלפת הצריח הישן עם תותח ה-125 מ"מ, בצריח חדש שנקרא AU-220M שנושא תותח 57 מ"מ עם טעינה אוטומטית ומקלע מקביל. התקנת "יחידת לחימה מודולרית"- יל"מ התקנת כלי נשק בעמדות הלחימה. 2.1 הצריח AU-220M ותותח ה-57 מ"מ. נחליף את הצריח של הT-72 בצריח אחר שנקרא AU-220M (ראה תמונה למעלה), צריח זה נושא תותח אוטומטי בקליבר 57 מ"מ, מקלע מקביל בקוטר 7.62 מ"מ ויכול לשאת טילי נ"ט כפי שרואים בתמונה. לתותח ה-57 מ"מ טווח של 14 ק"מ, קצב אש של 80-120 פגזים בדקה, משקל הפגז הוא כ-6.7 ק"ג כולל רש"ק ששוקל כ-2.8 ק"ג. לפגז מהירות לוע של 1,020 מטר/שנייה. הצריח מותקן מעל קרוסלה של פגזים שמכילה בין 80 ל-100 פגזים. (ראה תמונה למטה) הצריח אינו מאוייש ומופעל מהתובה. תותח 57 מ"מ מותקן בצריח AU-220M מעל מחסנית עגולה שמחזיקה כ-80 פגזים. אם רוסיה ו/או ישראל יפתחו פגזי חץ, פגזים עם מרעומים חכמים ופגזים עם ביות לייזר לתותח ה-57 מ"מ ובנוסף לזה יותקנו על הצריח טילי נ"ט של רפא"ל או חימוש משוטט, אזי לא תהיה מטרה שרכב הלחימה לא יוכל להשמיד. רק להזכיר ישראל פיתחה תותח 60 מ"מ ותחמושת חץ לפני שנים רבות עבור צילה וארצות הברית פיתחה פגזים מונחים לכתם לייזר עבור תותחי ה-57 מ"מ של הצי האמריקאי. הטווח הארוך של התותח הוא הרבה מעבר לטווח היעיל של טילי הקורנט ואם יהיו רחפנים בשמיים שיוכלו לאתר את משגר הקורנט ולשלוח את נק. הציון לרכב הלחימה, הוא ירה לנקודה זו 5 פגזים בלבד שיפזרו 40,000 רסיסים מעל המטרה שישמידו את הצוות ואת המשגר, גם אם הטיל שוגר לפני שהגיעו פגזי ה-57 מ"מ, אזי גשם הרסיסים ישמיד את המשגר, הקשר בין המשגר והטיל יאבד והטיל יפגע באדמה. 2.2 "יחידת לחימה מודולרית"- (יל"מ) רוסיה צריכה לייצר ולהתקין מאחורי הצריח של תותח ה-57 מ"מ מבנה שאני קורא לו "יחידת לחימה מודולרית" (יל"מ). יחידה זו היא למעשה ארגז תחמושת גדול שעליו יותקנו 3 עמדות נשק, היל"מ יותאם למידות החלק האחורי של הצריח ולמעשה יאריך אותו, רוחב היחידה יהיה רחב יותר מרוחב הצריח ולכן קצוות היל"מ יבלטו משני צידי הצריח כמו 2 "אוזניים" גדולות. על יחידה זו ניתן לקרוא גם בפרק מס-1 על טנקי המרכבה. 2.3 התקנת עמדות הנשק על היל"מ. על כל אחת מה"אוזניים" נתקין עמדת נשק שיותקנו בה מקלע כבד בקוטר 14.5 מ"מ שנקרא KPVT ומקלע מקביל בקוטר 7.62X54 מ"מ שנקרא PKTM. מק"כ בקוטר 14.5 מ"מ מותקן כעמדה נשלטת. האנרגיה הקינטית של התחמושת בקליבר 14.5 הינה כפולה מהאנרגיה הקינטית של כדורי ה-12.7 מ"מ והיא יכולה לחדור 20 מ"מ פלדה מטווח של 1,000 מטר. למק"כ טווח יעיל של 3,000 מטר וקצב אש של 600 כדורים בדקה. מק"כ זה מותקן בין השאר על הנגמ"ש הרוסי BTR-80. ישנה אפשרות נוספת והיא להתקין על חלק מרכבי הלחימה, במקום המק"כים, את המקל"ר הרוסי בקוטר 40 מ"מ שנקרא "BALKAN". למקל"ר זה טווח של 2,500 מטר וקצב אש של 400 פגז בדקה, מקל"ר זה יהיה יעיל ביותר בלחימה בשטח בנוי. מקל"ר 40 מ"מ "BALKAN" עמדות הנשק שיותקנו על ה-יל"מ יופעלו ע"י "בינה מלאכותית."-(ב.מ) שרשראות התחמושת של המק"כים או המקל"רים יאוחסנו ביל"מ. עמדת הנשק תותקן על גבי מנוע שיאפשר לצודד את העמדה לכל כיוון, להגביה ולהנמיך את כלי הנשק בהתאם לצורך, ומיכוון שה"אוזנים" בולטות מחוץ לרוחב הצריח והעמדת הנשק מותקנת עליהם, אזי התותח יוכל לירות ישר לפנים וגם לצודד 180 מעלות ימינה או שמאלה בהתאם למיקום התותח. שני המק"כים / מקל"רים והמקלע יספקו הגנה היקפית מסביב לרכב הלחימה למרחק של 3,000 מטר, כנגד כוחות חי"ר חשופים אבל גם כנגד רכב רך ומבנים בעיקר בלחימה בשטח בנוי. 2.4 התקנת עמדת נשק ע"ג צריח ה-57 מ"מ. בתמונה למטה רואים את הצריח הרוסי שנקרא "קליוור", זהו צריח למפעיל אחד שנושא: 4 טילי נ"ט מדגם "קורנט", תותח 30 מ"מ מדגם 2A42, שמוזן מ-2 שרשראות פגזים שונות ויש לו 2 קצבי אש: קצב אש נמוך של 200-300 פגז לדקה וקצב אש גבוה של 550-800 פגז לדקה ובמקביל לתותח מותקן מקלע בקליבר 7.62 מ"מ מדגם PKTM. הצריח שנקרא "קליוור" זהו צריח עם עוצמת אש רבה שיהיה מתאים לשמש כצריח עיקרי ע"ג נגמ"שים ורק"מ אחר. אבל אני מחפש צריח קטן יחסית (צריחון) שניתן יהיה להתקין אותו על גבי צריח ה-57 מ"מ של רכב הלחימה, לכן נבקש מרוסיה לבצע בצריח ה"קליוור" מספר שינויים והם: להוציא את המפעיל מהצריח ולשעבד את הצריח לעמדת המפקד/תותחן ועי"כ נהפוך את הצריח לצריחון לא מאוייש, בנוסף נבטל את מערכות הראיה וכינון החימוש בצריח שהרי מערכות אלו קיימות בעמדת המפקד ולכן אינן נחוצות בצריחון. נחתוך את החלק השמאלי של הצריח עד לתותח ה-30 מ"מ כך שהחלק הימני והשמאלי יהיו דומים. עי"כ נוכל להקטין את קוטר הצריח, ולהתקין אותו על הצריח של רכב הלחימה. להכין מקום על גג הצריח בחלקו האחורי, שיתאים להתקנת הצריחון, צריך לוודא שהמקום על גג הצריח יוכל לשאת את משקל הצריחון ושאר מערכות הנשק שיותקנו עליו. צריחון זה ישועבד לעמדת המפקד/תותחן שישבו בחזית רכב הלחימה ויפעילו את הצריח המרכזי עם תותח ה-57 מ"מ ואת הצריחון שיקרא עם תותח ה- 30 מ"מ והמקלע. לזכור! רכב הלחימה הוא רכב רוסי שיגיע מרוסיה ולכן גם מערכות הנשק שבו יהיו רוסיות. שינויים נעשה לאחר שהרכבים יגיעו לארץ ולמטה מספר שינויים: 2 הצריחונים עם המק"כים שיותקנו על ה"אוזניים" ביחידת הלחימה (יל"מ) יופעלו ע"י "בינה מלאכותית" (ב.מ). למערכת ה-ב.מ יחוברו סנסורים שיאפשרו לה לחפש, למצוא ולהשמיד את האוייב שיורה על רכב הלחימה או מאיים עליו מהיבשה או מהאויר. לאחר השינויים שנעשה בצריח, שיהפכו אותו לצריחון, נתקין על כל אחד מצידיו של הצריחון פוד שנושא טילי נ"ט של רפא"ל לטווח של 5.5 ק"מ , או פוד אחר שנושא את הרקטות הטארמובריות הרוסיות שנקראות "שמל-אמ", או רקטות אחרות. מקלע גאטלינג בקליבר "0.338 עם 5 קנים וקצב אש של 2,500 כדור בדקה. מאחורי היל"מ נתקין משגר ל-4 חימושים משוטטים מדגם "הירו-120". המשגר יותקן בצורה אופקית ולפני השיגור הוא יעלה ל-45 מעלות והצריח יצטודד לכיוון המטרה. "הירו-120" ה"יורו-120" שוקל 12.5 ק"ג ומותקן בו רש"ק במשקל של כ-5 ק"ג שיהיה יעיל ביותר כנגד רכבים משוריינים. הוא יכול לשהות באויר כשעה, וזה כולל זמן טיסה לאיזור המטרות, חיפוש מטרה ולאחר שמצא מטרה הוא נועל עליה ועט עליה כמו נץ מהשמים ומשמיד אותה. במידה ולא נמצאה מטרה, החימוש יכול לשנות כיוון ולנוע למטרה אחרת או יכול לחזור חזרה לנקודת איסוף, לפתוח מצנח ולרדת לקרקע בשלום, יחידת איסוף תגיע אליו ותכין אותו לשיגור נוסף. לחימוש המשוטט יש צורך בקו ראיה שהוא בערך כ-40 ק"מ, אם רוצים טווח ארוך יותר צריך להרים אנטנה לגובה מסויים כך שיחידת השליטה תוכל לתקשר עם החימוש בצורה טובה יותר ולטווח ארוך יותר. אפשרות נוספת היא לייצור קשר באמצעות רחפן שישמש כיחידת מימסר שתקשר בין רכב השיגור והחימוש המשוטט. חברת "יוויזין" הציגה מספר דגמים של חימוש משוטט החל מחימוש במשקל של 3 ק"ג ועד למשקל של 125 ק"ג, החל ברש"ק של 0.5 ק"ג וכלה ברש"ק של 30 ק"ג, החל מחימוש שיכול לשהות באויר כ-30 דקות וכלה בחימוש שיכול לשהות באוויר כ-7 שעות. אחד החימושים נקרא "הירו-30" משקלו 3 ק"ג וחיל בודד יכול לשאת מספר חימושים כאלה על הגב, הוא יכול לחפש מטרה, לזהות אותה, לשגר את החימוש ולהנחות אותו למטרה, זו הדרך הקצרה ביותר בין הרואה והיורה. "יורו-30" נישא, משוגר, ומונחה למטרתו ע"י חיל בודד. רכב הלחימה יהיה עם עוצמת אש רבה ועם טילי הנ"ט והחימוש המשוטט, הוא יוכל להשמיד את כל סוגי המטרות כולל רחפנים, טנקים, נגמ"שים, בונקרים, ועוד. יכולות רכב הלחימה הן מרובות ולענ"ד הוא יהיה הרכב העיקרי בחטיבות השריון והחי"ר. בנוסף, מיכוון שהתותח נטען אוטומטית והפגז שוקל פחות מ-7 ק"ג, לא תהיה מניעה לחיילות להפעיל את רכב הלחימה וזה יוסיף הרבה כח אדם מעולה ומוטיבציה לשרת בשריון. למק"כי ה-14.5 מ"מ, למקל"רי ה-40 מ"מ ולמקלעים יכולות רבות בלחימה כנגד חי"ר בשטח פתוח, בשטח בנוי ובכל איזור אחר, לרכבי הלחימה יהיה יתרון ברור על פני האוייב וקשה לי לראות חי"ר אוייב שמתקרב לרכבי הלחימה או לטנקים ומגיע לטווח של 1,500 מטר מהם מבלי להיפגע.

בפרק הראשון של מאמר זה אני מציג את דעתי לגבי השידרוג הנדרש ממערכות הנשק בטנק המרכבה על מנת להתאים אותו ללחימה לא רק כנגד שריון אוייב, אלא גם ללחימה בשטח בנוי, ללחימה כנגד חי"ר, ללחימה כנגד רחפנים/מזל"טים ועוד. למטה השידרוג המוצע 1.1 התקנת חימוש משוטט. לתותח הטנק יש חיסרון אחד גדול וזהו הטווח הקצר שלו שהוא מספר קילומטרים בלבד, הוא הכי טוב בטווחים אלו אבל כיום לטילי הנ"ט יש טווח הרבה יותר גדול. על מנת להגדיל את הטווח שבו הטנק יהיה יעיל, צריך יהיה להתקין על הטנק טילי נ"ט ו/או חימוש משוטט. אפשרות ראשונה היא להתקין את טילי הנ"ט מדגם "ספייק" של רפא"ל לטווחים של עד 10 ק"מ. אפשרות שניה היא להתקין חימוש משוטט כדוגמת החימוש שנקרא "הירו-120". העדפה שלי בין השניים היא על ה"חימוש המשוטט" ולו רק בגלל הטווח הארוך שלו. ה"הירו-120" שוקל 12.5 ק"ג ומותקן בו רש"ק במשקל של כ-5 ק"ג שיעיל ביותר כנגד רכבים משוריינים. הוא יכול לשהות באויר כשעה, וזה כולל זמן טיסה לאיזור המטרות, חיפוש מטרה ולאחר שמצא מטרה הוא נועל עליה ועט עליה כמו נץ מהשמים ומשמיד אותה. במידה ולא נמצאה מטרה, החימוש יכול לשנות כיוון ולנוע למטרה אחרת או יכול לחזור חזרה לנקודת איסוף, לפתוח מצנח ולרדת לקרקע בשלום, יחידת איסוף תגיע אליו ותכין אותו לשיגור נוסף. החימוש המשוטט יותקן על היל"מ. (ראה בהמשך). חברת "יוויזין" הציגה מספר דגמים של חימוש משוטט החל מחימוש במשקל של 3 ק"ג ועד למשקל של 125 ק"ג, החל ברש"ק של 0.5 ק"ג וכלה ברש"ק של 30 ק"ג, החל מחימוש שיכול לשהות באויר כ-30 דקות וכלה בחימוש שיכול לשהות באוויר כ-7 שעות. אחד החימושים נקרא "הירו-30" משקלו 3 ק"ג וחיל בודד יכול לשאת מספר חימושים כאלה, (ראה תמונה למטה) הוא יכול לחפש מטרה, לזהות אותה, לשגר את החימוש ולהנחות אותו למטרה, זו הדרך הקצרה ביותר בין הרואה והיורה. על החימוש המשוטט ניתן לקרוא בקישור למטה: https://uvisionuav.co מוצרי החברה: https://uvisionuav.com/products/# ראיון שנתן אריה מזרחי המנכ"ל של החברה ובו הוא מסביר על החימוש המשוטט. 1.2 מקלע מקביל לתותח. את המקלע המקביל בקליבר 7.62 מ"מ הייתי מסיר ומתקין במקומו את המקלע הרוסי בקליבר 7.62X54 שנקרא PKTM. הסיבה היא אחידות במקלעים בין הטנקים ורכבי הלחימה. (ראה פרק-2) מקלע בקליבר 7.62X54 שנקרא PKTM 1.3. "יחידת לחימה מודולרית" (יל"מ). היל"מ הוא למעשה ארגז תחמושת גדול שמותקנים עליו 2-3 עמדות נשק ותחמושת לעמדות אלו. על מנת להתקין את היל"מ על הטנק נסיר מהטנק את סל הצריח ונתקין במקומו את היל"מ, גובה היל"מ יתאים לגובה הצריח אבל הוא יהיה רחב יותר כך שקצוות היל"מ יבלטו מחוץ לצריח כמו 2 "אוזניים" גדולות. בתמונה למטה ניתן לראות את ארגז התחמושת הגדול והתותחים שמותקנים מאחורי הצריח, רק להבהרה זו לא תמונה אמיתית זהו דגם של הטנק הרוסי T-72M2. ארגז תחמושת גדול שמותקן מאחורי הצריח של T-72M2 1.3.1 התקנת 2 עמדות נשק למק"כ ולמקלע. על כל אחת מה"אוזניים" נתקין עמדת נשק שיותקנו בה: מק"כ רוסי בקליבר 14.5 מ"מ שנקרא KPVT ומקלע מקביל PKM בקליבר 7.62X54. למק"כ הרוסי אנרגיה קינטית כפולה מזו של ה-"0.5 וקצב האש של 600 כדור בדקה. את התחמושת לעמדות אלו נתקין ביל"מ, מק"כים אלו שמותקנים על ה"אוזניים" ובולטים מחוץ לצריח, יאפשרו לעמדות הנשק לירות ישר לפנים ולצודד ימינה ושמאלה בהתאם למיקום העמדה, כך ששתי עמדות הנשק יספקו הגנה היקפית למרחק של 3,000 מטר מהטנק. שתי עמדות אלו יופעלו ע"י "בינה מלאכותית"-(ב.מ). למערכת ה-ב.מ יחוברו סנסורים שיאפשרו לה לחפש, למצוא ולהשמיד את האוייב שיורה על הטנק או מאיים עליו מהיבשה ומהאויר. עמדה נשלטת למק"כ 14.5 מ"מ 1.3.2 התקנת עמדת נשק לתותח 30 מ"מ. במרכז היל"מ נתקין עמדת נשק נוספת בדומה לעמדה עם התותח שנראית בתמונה למטה. התותח בתמונה הוא בקוטר 30 מ"מ ונקרא 2A42. לתותח זה 2 קצבי אש: קצב אש נמוך של 200-300 פגז בדקה יתאים ללחימה כנגד מטרות קרקעיות וקצב אש גבוה של 550-800 פגז בדקה יתאים לירי כנגד מטרות אוויריות כגון מזל"טים, רחפנים, חימוש משוטט, הליקופטרים ועוד מעופפים למיניהן. סביר להניח שהתותח יצטרך להיות מותקן על חלקו האחורי של הצריח ורק התחמושת תותקן ביל"מ, התותח יופעל ע"י התותחן ו/או המפקד. טי-72 עם תותח 30 מ"מ 2A42 מותקן מעל הצריח. 1.4 התקנת חימוש משוטט. מאחורי היל"מ נתקין משגר ל-4 חימושים מדגם "הירו-120". למידע על החימוש המשוטט ראה סעיף 1.1 למעלה. במידת הצורך ניתן להחליף את המשגר של ה"הירו-120" במשגר אחר, שיתאים לשיגור של טילי הנ"ט של רפא"ל לטווח של 5.5 או 10 ק"מ בהתאם לדגם. אפשרות נוספת היא להחליף אותם בפודים לשיגור רקטות 70 מ"מ שיכולות להתביית על כתם לייזר. בתמונה למטה רואים רכב 6*6 שנושא 2 פודים עם רקטות 70 מ"מ ותורן שמתרומם ומאפשר קשר עם החימוש לטווח ארוך, הטווח המירבי של חימוש זה הוגדל והוא מגיע ל-12 ק"מ, לרקטות שאינן מונחות הטווח המירבי הוא 6 ק"מ. רק להבהרה זו מערכת שמיוצרת באיחוד האמריות שעשויים להיות ידידים למדינת ישראל. לסיכום השידרוג לטנק. התקנת 4 משגרים לחימוש משוטט וקבלת מידע מרחפנים/מזל"טים לגבי מיקום מערך האוייב יאפשר לטנקים להשמיד מספר רב של מטרות מטווח ארוך ולהקטין את הסיכון לטנקים שלנו להיפגע על ידם. התקנת תותח 30 מ"מ ע"ג הצריח יקנה לתותחן מספר אפשריות ירי נכונות יותר וזאת בהתאם למצב בשטח ומצב התחמושת בטנק. מערך המק"כים שיופעל ע"י בינה מלאכותית-(ב.מ) יאפשר פגיעה בחוליות חי"ר נושאות נשק נ"ט ותקטין את הסיכון לטנקים בשדה הקרב וזאת ללא צורך בהתערבות המפקד. לרקטות בקוטר 70 מ"מ יש טווח של כ-12 ק"מ, הן מונחות בלייזר שיביא אותן לדיוק של סנטימטרים מהמטרה. רקטות ה-70 מ"מ והמק"כים יהיו יעילים ביותר בלחימה בשטחים בנויים.

הקדמה: מגמות חדשות בפיתוח רק"מ באירופה, ארה"ב וישראל. בשנים האחרונות התפרסמו מאמרים באירופה שהציגו גישה חדשה לגבי מבנה חיל השריון, כאשר גרמניה וצרפת לוקחות את ההובלה בפיתוח קונספט חדש שנקרא "מערכת עיקרית ללחימה יבשתית" Main Ground Combat System-(MGCS) תפיסה זו מקטינה את חשיבות הטנק כיחידת לחימה עצמאית ומעלה את חשיבות השילוב של מספר רכבים שונים כולל טנק. תמונה של הרכבים בקונספט הגרמני/צרפתי קישור לקונספט האירופאי: https://euro-sd.com/2020/08/articles/17893/research-and-technology-for-the-future-main-ground-combat-system/ יתכן שחשיבה זו של האירופאים התפתחה לאחר שרוסיה הציגה את המשפחה החדשה של מערך השריון החדש שלה שנקרא "Armata". במסגרת משפחה זו הציגו הרוסים את הטנק החדש שנקרא "T-14" ואת רכב הלחימה לחי"ר שנקרא "T-15". רכבים נוספים כגון ה"BMPT", רכב הנ"מ "Pantsir", התותח המתנייע "Koalitsiya" ורכבים נוספים שיגיעו בהמשך הדרך, גם הם יהיו חלק ממערך ה"Armata". כולם יחלקו את אותם מערכות אלקטרוניות, אותם מערכות ראייה, אותה שילדה אם כי במשקלים שונים. למטה תמונות של הטנק T-14, רכב הלחימה לחי"ר T-15 ותמונה נוספת של ה-T-15 שמותקן עליו צריח שנקרא AU-220M שנושא תותח 57 מ"מ. טי-14 הטנק הרוסי ממשפחת ה"ארמטא" T-15 טי-15 רכב לחימה לחי"ר ממשפחת ה"ארמטא טי-15 טי-15 נושא את הצריח AU-220M עם תותח 57 מ"מ, מקלע מקביל וטילי נ"ט. גם בארצות הברית מנסים כבר הרבה שנים להחליף את הנגמ"ש "ברדלי" וכעת קיים פרוייקט חדש שנקרא: Next Generation Combat Vehicle-(NGCV) זהו פרוייקט גדול שתחת כנפיו כבר נמצאים 4 פרוייקטים שנראים בתמונה למטה ואליהם יצטרף פרוייקט נוסף והוא המחליף של ה-M1. והפרוייקטים הם: Optionally-Manned Fighting Vehicle (OMFV), the replacement for the M2 Bradley IFV. Armored Multi-Purpose Vehicle (AMPV), the replacement for the M113. Mobile Protected Firepower (MPF), a light tank for Infantry Brigade Combat Teams (IBCTs). Robotic Combat Vehicle (RCV), three unmanned ground vehicles in light, medium, and heavy configurations. Decisive Lethality Platform (DLP), the replacement for the M1 Abrams main battle tank. Vehicles of the Next Generation Combat Vehicles Portfolio קישור לקונספט של ארה"ב. https://www.gao.gov/products/gao-20-579 https://www.youtube.com/watch?v=Kmar-Ka7w90 גם בישראל יש מחשבות דומות ופרוייקט שנקרא "כרמל" מציג יכולות מעניינות. Rafael – Carmel Testbed https://www.youtube.com/watch?v=z3vU3hs5Dfo https://www.youtube.com/watch?v=S2k3UntlWbM אני לא מכיר את הכרמל מעבר לווידאו שראינו והוא בהחלט מראה שיפור בהפעלת הטנק ויחד עם השידרוגים של הברק אזי אין ספק שהמרכבה תישאר בצמרת הטנקים בעולם. אבל, האם אנו מפתחים ובונים טנק שלא צריך? האם תותח 120 מ"מ הוא הפיתרון לעוצמת האש? האם משקל של 65 טון ויותר הוא הפיתרון לנושא המיגון? האם לא עדיף רכב במשקל של 50 טון עם ניידות משופרת, עוצמת אש שונה ומיגון אקטיבי? הקונספט של גרמניה וצרפת מציג שילוב של מספר כלי רכב כולל טנק במטרה לייצור צוות שיהיה במרכז כח השריון ולא טנק בודד. אני מסכים עם הגישה הזו ובהמשך המאמר אני מציג את השקפתי בנושא זה. אחת הבעיות של ישראל היא שאין לנו את הזמן שדרוש לייצר ולהכניס לשירות את טנקי המרכבה המשופרים, את נגמ"שי הנמר ואת נגמ"שי האיתן. רק עכשיו הגענו להפסקת אש עם החמאס ואנו לא יודעים אם היא תחזיק מעמד ולכמה זמן, אם הלחימה תחזור היא עלולה לגרור גם את חיזבאלה/איראן שישגרו עלינו רקטות מלבנון ומסוריה, ינסו לחצות את הגבול ולהשתלט על ישובים ישראלים שקרובים לגדר. בנוסף לבעיות הצבאיות האלו, רק לאחרונה קיבלנו תיזכורת שהשינאה ליהודים והרצון להשמיד את מדינת ישראל עדיין קיים בקרב ערביי ישראל, הפרעות שנעשו בחודש מאי האחרון מזכירים לי את הפרעות שהערבים עשו ביהודים מ-1920 ועד למבצע קדש ב-1956 ונראה לי שיהיה צורך במבצע גדול נוסף כדי להחזיר את השליטה של ישראל בכל שטחי המדינה. לאור כל זאת והאפשרות שאנו עשויים להיכנס ל"מלחמת השחרור מס'-2" עם מלחמה מבחוץ ומבפנים, צה"ל צריך לעבור מקצה שיפורים רציני לא רק בנושאים עתידיים, אלא בעיקר במערכים של השריון והחי"ר הקיימים, צה"ל צריך לרכוש כלים נוספים, לשדרג את הקיימים, להתאים את עצמו למלחמה שונה ואת זה צריך להתחיל מחר בבוקר. אנו נצטרך במוקדם או מאוחר להשתלט על כל האיזור דרומית לכביש ביירות/דמשק, מערבית לכביש דמשק/רבת עמון עד לגבול עם ירדן , להשמיד את העוצמה הצבאית של החאמס ברצועת עזה ולהחזיר לעצמנו את השליטה בכל השטח של מדינת ישראל. בפרקים הבאים אני כותב את דעתי לגבי סוגי הרכבים והשידרוגים שאנו צריכים לעשות בחטיבות השריון חלקם יהיו חדשים וחלקם יהיו משודרגים, כאשר הדגש הוא על המהירות שבה אנו יכולים לרכוש רכבים אלו ולבצע שידרוגים ברכבים הקיימים. הכוחות העיקריים שצריכים להיות בחטיבת השריון שאת חלקם צריך לרכוש/לייצר ואת השאר לשדרג הם: טנקים. רכבי לחימה. ארטילריה. חרמ"ש. נ"מ. בחטיבה יהיו כוחות נוספים כגון: סיור, הנדסה קרבית, חימוש, אספקה, מודיעין ועוד, אבל הם לא נכללים במאמר זה.